לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

רשימותיו של מטורף


בכדי לתאר את הבלוג, אני צריך למצוא מכנה משותף כלשהו לכל הדברים שאני רוצה לפרסם בו...ואני מתקשה לעשות זאת..רק אתמול גיליתי שיש לי אוזן בצד שמאל (בינתיים...אני וואן גוך אצל אותו אף-אוזן-גרון...או רופא אף-גרון במקרה של ואן גוך)... בכל מקרה,אני בדרך הנכונה

כינוי: 

בן: 38





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2007

מסיבת האירוסין


שמונה בבוקר. אני מאחר את האוטובוס לסם שפיגל. התירוץ "איחרתי כי דמיינתי את הסרט הגדול של

המחר" לא עבד כל כך טוב בפעם הקודמת. איפה המפתחות? איפה הספרים? איפה התחתונים? למה לכל הרוחות אני רץ ברחבי הדירה בלי הדברים האלה? אמא מטרטרת ברקע. "למה לא שטפת כלים? מי ישטוף כלים? אני אשטוף כלים? למה כל הכלים צריכים להיות מלוכלכים?".זה בטח לא זמן טוב להגיד שזה לא לכלוך. ככה נראה מה שהיא מבשלת. מעיין, בת דודה שלי מתקשרת. "התרארסתי!!!" היא צועקת לי בטלפון. שתי דקות עד האוטובוס. "מה? מזל טוב, אני אדבר איתך אחרי זה" אני ממלמל ומנתק. מי מתארס על הבוקר?

כשחזרתי בערב הבייתה חיכתה לי אימי עם פנים זעופות. "שתדע לך שמעיין מאד נעלבה ממך" היא סיפרה לי. "למה?" "בגלל שלא שטפת כלים, וגם בגלל איך שהגבת לאירוסין שלה. בכלל לא היית שמח" "בטח שהייתי שמח. פשוט נלחצתי בגלל האוטובוס. אני אסביר לה את זה כשאני אראה אותה" "יופי, כי מסיבת האירוסין שלה בשבת, ואני בכלל לא יודעת מה לקנות לה" "אני אקנה לה. גם ככה אני צריך לקנות מתנה לדניאל. היום הולדת שלו גם בשבת. אם אני לא בא, לפחות אני אמסור לו דרך מישהו מתנה".

אחרי חיפושים קדחתניים של ארבע שעות, הגעתי לאפשרות האחרונה שלי – הפנינג (וזה אחרי שניסיתי

אפילו במרפאת השיניים החדשה שנפתחה בקניון ע"י דוקטור אגסי – רופא שיניים וסטייליסט. איכשהו הרעיון שלו לעשות לזוג המאושר "עקירה בהפתעה" לא קסם לי). "כן בבקשה" פנתה אלי המוכרת "איזה דבר ורוד אני יכולה להציע לך?" "לא, לא ורוד. אני מחפש מתנה למישהו שחוגג יום הולדת 22" "אולי תרצה להביא לו פסלון של אקדח לשולחן?" "אוקיי, זה נשמע רעיון לא רע". המוכרת שלפה את הפסל. "יש על זה פרווה ורודה" הערתי לה "אפשר משהו אחר?" "אולי סכין קומנדו קופצת?" הציעה המוכרת והוציאה את הסכין מהמגירה "גם על זה יש פרווה ורודה...אני יכול לקבל את הסכין בלי הפרווה?" "לא, אבל אתה יכול לקבל את הפרווה בלי הסכין." "לא תודה. יש משהו בלי פרווה?". המוכרת שלפה ספרון מרובע "זה ספר התנוחות השלם. יש לו חברה?" "כן, ת'אמת יש לו...אם היא עוד לא זרקה לו. זאת דווקא יכולה להיות אחלה מתנה. תארזי לי את זה. יש לך אולי גם הצעה למשהו לא ורוד לזוג שרק התארס?" "מה הם אוהבים?" "אני לא יודע...הם דתיים...דברים משעממים" "תחתיות לתה?" "תה זה משעמם...אחלה, תארזי לי את זה גם".

בבית מצאתי את אמא מדברת עם בחורה זרה כבת 25. "תכיר, זאת בתיה" אמרה לי אמא "היי בתיה. אמא, אני לא מתכוון להתחתן עם מעיין באותו יום בשביל לחסוך לך בהוצאות" "למה אתה ישר אנטי? בתיה היא בחורה נהדרת. אתם מאד מתאימים. היא לומדת כימיה" "ואיך זה עושה אותנו מתאימים?" "אתה לומד תסריטאות. היא כימיה. אתם יכולים לכתוב תסריטים על כימאים, כאילו דה?"

"כן...לילה טוב". עזבתי אותן לבד, ועוד שמעתי את אימי אומרת "אל תדאגי...הוא יתאשת...את מציאה נהדרת...אז מה התחלת להגיד...את אלרגית למסרקים?"

ביום למחרת אימי חגגה את יום הולדתה, ונראתה מאושרת מדי לגילה המתקדם. "מה את כל כך שמחה?" התפלאתי "את כמו האיראנים. את מתקרבת לנקודת האל-חזור, ואף אחד לא יכול לעצור את זה" "אתה לא מבין? אני נכנסת לעולם הדייטיניג של האלמנים. אלמנים, אחי!" "אחי? את אימא שלי! את הבן אדם היחיד בעולם שלא יכול להגיד לי אחי..." "לא נורא, גבר. יהיה בסדר, אח שלו. אתה מבין כמה זה טוב? עד עכשיו הייתי צריכה להסתפק בגרושים פגומים כמוני, שכבר הוכיחו שהם לא יכולים לחיות בזוגיות, או יותר גרוע, עם אנשים שמעולם לא נישאו. אבל עכשיו אני נכנסת לממלכה הקסומה של הגברים הנפלאים שאיבדו את נשותיהם בנסיבות טרגיות! נשים מתות כל יום! יש לי דייט עם האלמן היום בערב" "שיהיה בהצלחה..." "כימאי שמעשיר אורניום ליד הלול של התינוק שלו, ואז עפה לחדר יונה, בולעת לו את האורניום, מתעופפת מהחדר, והוא יוצא למסע חוצה יבשות במרדף אחרי היונה הגרעינית...תחשוב על זה, יכול לצאת מזה אחלה סרט! וזה מבוסס על סיפור אמיתי...חוץ מזה שאני לא כימאית..."


למחרת, בדרך למסיבת האירוסין של מעיין, שאלתי את אימי איך הלך הדייט שלה. "לא משהו" היא פלטה במרמור. "כל דבר שעשיתי הזכיר לו את אישתו, ואיך היא עושה את זה טוב יותר. 'אישתי בישלה יותר טוב, אישתי הייתה יותר מצחיקה, אישתי לא גנבה את המצעים שלה מבתי חולים'...אני צריכה גבר עם סטנדרטים יותר נמוכים..."

הגענו למסיבה, שהתקיימה בחצר הבית של דודים שלי. החצר נחצתה לשניים על ידי סדין ארוך, שחילק אותה לעזרת גברים ועזרת נשים. "טוב, נתראה בסוף הערב" נפרדה ממני אמא, ועמדה להכנס לחלק של הנשים "רגע...אם אני ארצה ללכת יותר מוקדם, איך אמור לתקשר איתך, כשאת שם ואני כאן?" "ניפגש כל חצי שעה ליד האוכל".

ניגשתי למעיין, שעמדה ליד שולחן הכיבודים. "היי בת דודה!" צעקתי בקול הכי שמח שהצלחתי להפיק "את מאורסת!! מזל טוב!" "לא משכנע...מאד העליבה אותי התגובה שלך בטלפון" "את התקשרת ברגע ממש לא מתאים...אני בדיוק איחרתי את האוטובוס..." "אני מודיעה לך על הרגע הכי חשוב בחיים שלי, ומה שמעניין אותך זה האוטובוס? " "את לא מבינה...לרגע אחד, האוטובוס הופך לדבר הכי חשוב בחיים. את ראית איך אנשים מביטים לאופק בתחנות אוטובוס? זה כאילו הם מחכים למשיח..." "אתה יודע שאתה היית הראשון שהתקשרתי אליו לספר לו שאני ודוד התארסנו?" "אהה, ועוד משהו...את ודוד הייתם חברים ארבע שנים, אז זה היה די צפוי שתתארסו, אבל אם פתאום אחרי ארבע שנים היית מתראסת למשה נגיד, הייתי הרבה יותר מופתע ושמח..." "מי זה משה?" "את מאבדת את הפואנטה...האירוסים שלך לדוד זה סוף קצת צפוי...קצת משעמם" "אבל אני אוהבת אותו" "את רואה? משעמם..."

לא הצלחתי לפייס את מעיין, ולכן נכנסתי לעזרת גברים, להצטרף לריקודים. דתיים רוקדים במעגלים, כשככל שהמעגל יותר פנימי, ככה האנשים שמרכיבים אותו יותר קרובים לחתן והכלה, כשבמעגל הפנימי ביותר נמצאים החתן וקרובים מדרגה ראשונה, ובדרך כלל הם נישאים על כתפיים של מישהו. מכיוון שאני רק בן דוד של מעיין, ולא אח, הצטרפתי למעגל החיצוני והתחלתי לחוג במעגלים עם השאר. תוך שתי שניות סחפו אותי לתוך המעגל הפנימי, ומישהו הקפיץ אותי על כתפיו. "בן דוד זה לא דרגת כתפיים!!" צעקתי בהתרסה, אך ללא הועיל. חוץ ממני נישאו על כתפי החוגגים גם שני האחים של מעיין, החתן עצמו ועוד גבר לא מוכר. "מי אתה?" שאלתי אותו תוך כדי ששנינו מטולטלים בסיבובים "אני הייתי השרת של דוד בבית ספר" הוא ענה לי. "שרת? מה אתה קשור? עם השחיתות של היום כל אחד יכול להגיע לדרגת כתפיים?".

כשסוף סוף הצלחתי להמלט מאיזור הריקודים, ניגשתי אל אימי. "אני בעד ללכת" אמרתי לה "השתגעת? עוד לא הגענו לחלק של פתיחת המתנות...וחוץ מזה, יש פה המון אלמנים נפלאים. אני רוצה שתבוא איתי לפגוש כמה מהם". ניגשנו לאלמן הראשון. "תראה לי תמונה של אשתך" דרשה אימא. האיש המבוהל שלף תמונה מארנקו. "לא טוב..." התאכזבה אימי "היא יפה מדי...זה נעליים גדולות להכנס אליהן...אין לי כוח להשקיע כל כך הרבה במראה שלי". הלכנו לאלמן השני. "מה אישתך עשתה בחיים?" שאלה אותו אימי אחרי שיחה קצרה "היא הייתה רופאת עור" הוא ענה "חכמה מדי...אין לי כח לחשוב כל כך הרבה." המשכנו הלאה. "טוב מאד!" הגיבה אימי בראותה את התמונה של זוגתו המנוחה של האלמן השלישי "היא דומה ללטאה! ומה היא עשתה בחיים?" "היא הייתה חייטת" "יופי, מטומטמת...תמשיך..." "אישתי אולי לא הייתה גאונת הדור, אבל היא הייתה מאד טובת לב...היא מאד אהבה חתולים" "שיט..." התייאשה אימי "אני שונאת חתולים...". היינו יכולים להמשיך לנדוד בין האלמנים אלמלא דודתי קראה לנו לשלב פתיחת המתנות.

לקראת הסוף הגיע תור מתנה שלנו. "יעקב בחר" אמרה אימי בגאווה "אני חושב שזה ממש יתאים לכם" הוספתי אני. מעיין הביטה בי בסלחנות "איזה חמוד אתה שהלכת וקנית לנו משהו. אני סולחת על איך שדיברת איתי בטלפון". התחבקנו. "נו תפתחי כבר" האצתי בה. מעיין פתחה את העטיפה והחווירה. דודתי שעמדה מאחוריה התעלפה. "זה נראה לך מצחיק?!" היא צרחה עלי "למה מצחיק...תחתיות לתה. זה יצבע לכם את הארוחות שבת" לא הבנתי. היא הציגה לי את מה שהיה בתוך העטיפה. 'ספר התנוחות המלא'. בטעות הבאתי לה את המתנה של דניאל. מעגל של דתיים זועמים נוצר מסביבי. "להביא לזוג דתי את התועבה הזאת...זה מה שמצחיק אותך?" "לא...לא, זאת טעות" ניסיתי להסביר "אתה מתדרדר, יעקב! הפעם הגזמת עם ההומור שלך! עוף לי מהבית!". שלחתי מבט לאימי בבקשה לתמיכה. "באמת שהגזמת הפעם, אבא'לה" היא נרתעה ממני.

לקחתי את הספר ויצאתי החוצה. התיישבתי על המדרכה והתחלתי לעבור על הדפים, בעודי ממלמל לעצמי "את זה עשיתי, את זה עשיתי, גם את זה עשיתי..." "וואו, אתה ממש שובב" שמעתי קול נשי מחמיא לי. הרמתי את עיניי מהספר ונתקלתי בבחורה יפה שנעצה בי מבט מזמין. "אהה...לא" עניתי לה "פשוט ספרתי את כל הדרכים שבהן נפלתי על נשים ברחוב...".

כעבור כעשר דקות נטשה גם אימי את המסיבה. "בוא! יש לי רעיון גדול!" היא קראה בהתלהבות "מה הפעם?" "נוסעים לבית הכלא. אנשים שישבו על רצח נשותיהם. אלה אלמנים שלא היו מרוצים מבנות הזוג שלהן! בדיוק מה שאני צריכה! ואם נגיד הם רצחו את האישה בגיל שלושים, עכשיו נגמר להם המאסר עולם, והם בדיוק יוצאים לחיים חדשים...כמו תינוקות שרק נולדו!" מבפנים שמענו את מעיין קוראת לכולם להתאסף סביבה "מכיוון שיעקב כבר הרס את המסיבה, אני ודוד רצינו לסיים אותה בחדשות משמחות, אני בהריון!" שמענו אותה מכריזה.


בלילה התעוררתי ומצאתי את בתיה רוכבת עלי. העפתי אותה מהמיטה ורצתי בזעם לחדר של אמא. "אמא!" הערתי אותה בצעקה "תשכחי מזה. אני לא הולך להכניס את בתיה להריון רק בשביל שנוכל לחגוג את הברית ביחד עם התינוק של מעיין..."


עד הטירוף הבא...


נכתב על ידי , 8/11/2007 13:19   בקטגוריות עולמטורף, מועדים לשמחה  
50 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של DarkSpirit ב-21/4/2008 10:20



15,326
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , משוגעים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDarkSpirit אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על DarkSpirit ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)