עם הגיעו של יום כיפור הקדוש, אין לי אלא לאחל לכולם שנה טובה! לא מתכוון לצום, לא מתכוון לבקש סליחה, לא מרגיש שטעיתי, וגם אם כן, אלוהים ההומו הזה יסלח לי. אז למה לטרוח לבקש מחילה? עדיף להחשב מורד. לפחות ארגיש מגניב. ואגב מורד - הערבים מחוץ לחלון שלי חוגגים ימים כלילות. משגעים אותנו במוזיקה רועשת אל תוך הלילה. אז היום הוצאתי את הגיטרה החשמלית שלי {לפני שעישנתי כמובן}, והתחלתי לנגן להם בחזרה. אמא פתחה את החלון, הסתכלה על הגיטרה, ואז עליי, ואז על הגיטרה, והתחילה לצעוק, כי אמא הגיעה להבנה, שהערבים לא שומעים את הבן שלה, אבל השכנים כן, ואין שום דבר שהיא יכולה לעשות בנושא, ושמדובר במקרה נוסף של צחוק הגורל האכזר, ולה נותר רק לבכות.

אני רוטט ומקפצץ, כנראה ההשפעה הלא-רגועה שיש לסם על גופי החלוש. אני מרגיש עייף, נהיגה ארוכה (ומהנה, מודה) בבוקר, וישנתי כבר ארבע שעות אבל מרגיש מוכן לעוד 20. החלומות שלי מוזרים מתמיד. בצהריים חלמתי שאחי האמצעי הוא סוחר סמים, ושאני מנסה לעזור לו להפטר מהראיות לפני שהמשטרה תגיע. נגמרו לי הסיגריות, מישהו מתנדב לקנות לי עוד?

רציתי משהו אבל לא זוכר מה. אה, כן. לכל אדם יש תפקיד בעולם, והוא לא מת עד שתפקידו לא מושלם. אני מקווה שהתפקיד שלי כולל גם סצינות זקנה. חג כיפור שמח, חבריה. סביר להניח שמהשעמום אנסה לשבור איזה  שיא בפרסום פוסטים ליום אחד. שיא עולמי, כמובן. אדיוס!