בִּיבִּי לא פְרַאִייֶר שֶל אַף אֵחַד.

דוֹאֶג בְּעִיקַר לַיְלַדִים,

שְיִגְדֵלוּ וְיִהִיוּ שַׁרִים.

הוּא מָאַכִיל אוֹתָם בְּכַפִּיוֹת שֶל כֶּסֵף,

בְּשוֹקוֹלַד מְצוּפֶּה זָהַב.

וְיֶש לוֹ אֶת הָמְקַרֵר הַאָחַרוֹן בַּעִיר,

אַחְרֶי שֶשֵל כּוּלַם נִגְמַר מִמִזְמַן,

וְאֵין כְּבַר כֶּסֵף לְחַשְמָל.

בִּיבִּי לא פְרַאִייֶר שֶל הַהִסְתַדְרוּת,

הוּא הִתְחַנֶך עַל בִּרְכֵּי הַקָפִּיטַל.

וכשבִּיבִּי שוֹמֶעַ אָדַם בִּמְצוּקַה,

הוּא קוֹרֶא לוֹ עָצַלָן כִּי מוּבְטָל.

כְּשֵפֶּרֵץ דוֹרֶש פְּגִישַה חַשָאִית,

בִּיבִּי בַּתִקְשוֹרֶת לּא בּוֹחֵל.

כִּי אֶיפה שְבִּיבִּי נִמְצַא, הֶם יוֹדְעִים,

כּל אֶחַד אוֹכֶל.

וְכַּך חוֹלְפוֹת הַשָנִים, שְנוֹת רָעַב וּמַזוֹר,

וְאָדַם אֶחַד יוֹשֶב זַחוּחַ.

כִּי בַּזְמָן שֶבַּזֶבֵל חוֹפְרוֹת הַזְקֵנוֹת,

בִּיבִּי נֶהֶנֶה מִעוֹף בְּתַפּוּחַ.

אָבַל, כְּשֶיַגִיַע לַעוֹלַם הַבָּא יִיווַכָח,

שֵאֶלוֹהִים לא שָמַע עַל הֶבְדֶלֵי מַעָמַד.

וְמוּל בֶכִי זְקֵנִים רֶעֵבִים, נֶטוּשִים,

יִמְצַא אֶת עַצְמוֹ לֶבַד.