אתמול, בעודי צועד בוואדי ליד ביתי, עלתה בי התגלות. אני כבר כמה ימים מסתובב בתחושה שהנה, אוטוטו, אלוהים ידבר אליי, ויסביר לי למה בנה אותי כל כך חלש למול אויביי, בני האדם. שתיכף ומיד תהיה לי מסקנה ברורה על החיים. ואז זה בא - הבנתי! איך בני אדם יכולים להרגיש לוזרים?!

הרי החיים הם דבר כל כך נדיר, שכל שלב בדרך אליו הוא ניצחון ענק! דבר ראשון, כל אדם נולד מזרע אחד מתוך מיליונים, שנכנס לביצית אחת. משמע, שהזרע הזה ניצח בקרב מול מיליונים. דמיינו שאתם הייתם צריכים להלחם מול מיליונים, ומנצחים - לא הרגשת עליונות מטורפת? בנוסף לסיכוי הסטטיסטי הקטן להוולד מזרע מסויים, צריך לזכור גם שהחיים על כדור הארץ מכילים מיליוני זנים ותת-זנים של בעלי חיים, מתוכם נולדנו דווקא בני אדם, ואילו בכוכבים אחרים, עוד לא הוכח שיש בכלל חיים, ויש מיליארדי מיליארדים של כוכבים. משמע, שהסיכוי להוולד בתור יצור אנושי, על כדור הארץ, הוא כל כך אפסי, שהנס של החיים צריך להיות מקודש יותר מכל אל ומכל דבר אחר בעולם, וחשוב מכך - איך אפשר להרגיש לוזר, כשעוד לפני שנולדת הבסת סטטיסטיקות קשות בהרבה מהסיכוי, למשל, לזכות בלוטו ובטוטו ביחד, תוך עמידה על הראש... קשות מהסיכוי שיפגע ברק בזבוב שנמצא על האצבע המורה שלך, בלי לפגוע בך כלל! הן זה מדהים...!

אנחנו ווינרים! כולנו ווינרים! עוד מלפני שנולדנו...