תשובה לטיזר: אני לא שונא אותם כלל.

הנושא האמיתי: למה הממסד כל כך מרגיז אותי.

מסמאים את עינינו. מגיל אפס מלמדים אותנו על ערכים, ומנסים להסיט אותנו מהעיקר - המדינה היא רעיון אחד מני רבים. מנסים ללמד אותנו על דמוקרטיה, על אהבת המולדת, על יחסי ערבים ויהודים, על איך אנחנו רוצים שלום והם מלחמה, מלמדים אותנו שיש רק דרך אחת לחיות. אין. יש המון דרכים למות, זה נכון. פיגוע, תאונה, פעולה צבאית, מחלה, התאבדות ועוד. אבל אין רק דרך אחת לחיות. הדרכים מגוונות ונעימות. המדינה היא גוף שמלכד מספר מסויים של אנשים על בסיס טריטוראילי. מלחמות בין מדינות הן סוג של הפגנת כוח לאומני של צד אחד על הצד השני. אין להן משמעות לאורך השנים, חוץ מעל שמירת המבנה של המדינה כגוף מלוכד למגוון אנשים בעלי דעות שונות, אך שלטון דמוקרטי לכאורה, בעל רוב שנוטה לכיוון מסויים.

ממשלה ימנית משרתת אינטרסים של הימין. שמאלנית אינטרסים של השמאל. אבל אף אחד לא עוצר, בכל הבילבול הזה, וחושב על האינטרסים של עצמו, כל עוד אינם כלכליים, ומגיע למסקנה כיצד עליו לחיות. אף אחד לא טורח לנסות ולהגשים את דרכו. כולנו אומרים: "זו המדינה שלנו, כאן נולדנו וכאן נמות, ובדרך נממש את זכותנו להשפיע באמצעות הצבעה דמוקרטית". אני לא מאמין בבולשיט הזה. אני לא מאמין שאחת משתי מפלגות, בעלות קו אחיד לאורך שנים, הן הפתרון. אני רוצה להחליט. אני רוצה להנהיג. אני רוצה שהמדינה תלך לפי קו השלום שלי, לפי דרכי שלי, והאינטרסים שלי. אני רוצה שכל אחד יחשוב בשביל עצמו מה טוב לו, ויחיה כך. אם המדינה מכירה בזכותנו לחיות, היא צריכה להכיר בזכותנו להשתחרר מכבליה ולחיות כפי רצוננו. הייתי רוצה שיותר אנשים יחיו בבדידות במערה, ויהיו מאושרים. הייתי רוצה שלכולם יהיה מה שהם צריכים, ואת שאינם צריכים ישאירו בידי ההמונים שכן צריכים. הייתי רוצה שכולם יתחבקו בבוקר, גם אם יקח פי חמש זמן להגיע לעבודה. הייתי רוצה לזרוק את כל הערסים לצינוק, שיחשבו איך להיות טובים זה לזה. אנחנו חיים בעולם מושחת, בו אדם לאדם זאב. ואני רוצה להיות ציפור. ולעוף רחוק.

אני רוצה לכתוב מוזיקה. לכתוב ספרים. לכתוב סרטים. להכנס לדם, לגרד את ורידיהם של בני האדם מבפנים. לנשק את מוחם לילה טוב, ולהעירם בבוקר אחרי חלומות, אותם אני יצרתי. אני רוצה להתיר לכולם לעשות ככל העולה על רוחם, כל עוד אינם פוגעים באנשים אחרים. הייתי רוצה לתת לכל מי שעבר את גיל 18 בית. הייתי רוצה לתת מכונית לכל מי שיש לו רשיון. הייתי רוצה שכולם ינהגו כחוק. ושהחוק יתגמש כך שכולם ירצו להקשיב לו. למשל, 130 קמ"ש בכביש החוף זה סביר ולא מסוכן כלל. מעשרות פעמים בהן ביליתי במצב זה, אני מבטיח לכם שזה כך. אני רוצה לנשום אוויר צלול בבוקר, וללכת לישון לרקע מוזיקת נצחון, לא מהסוג הדורשני, הכאוב, אלא מהסוג המתוק, העדין. מוזיקה שתיקח אותי רחוק רחוק, אל העננים. אני רוצה.