זכרונות ראשונים. ריצה בשדות הכותנה של קיבוץ מגידו. ילדות בצל בעלי החיים: נשיכת סוס בגיל שלוש. אבא תופס נחש בחצר בגן חובה. מלכודת הזבובים הגדולה שהוצבה ליד חדר האוכל. כלבים. זוכר את חדר האוכל בארוחות הערב. זוכר מרק עם גריסים, וסודה לשתיה, ומתקן לרחיצת ידיים, כשהסבון גבוה מדי מעליי. זוכר טיפוס על עצים אחרי ארוחת הצהריים. זוכר שירי ילדים שעיוותנו כדי להתאים אותם להלך הרוח. זוכר שובבות. זוכר נחמדות. זוכר אהבה בלי גבולות.

זכרונות משניים. זכרונות של נסיעות לאילת, טיולים שנתיים. של בית ספר יסודי, וחטיבה ותיכון. זוכר ילדים טיפשים. זוכר מבוגרים אטומים. זוכר אהבות ראשונות. זוכר אכזבות מכאיבות. זוכר צריבות בלבבות. זוכר כשרונות חבויים. זוכר נסיונות שלא ניסיתי, בחורות שלא החלפתי איתן מילה. זוכר מיניות מתפתחת. זוכר טלוויזיה. זוכר חברים שאיבדתי בגללה. זוכר פסיכולוג ילדים. זוכר משחקי קלפים בביתו ואיסוף בלוטים בחצרו. זוכר ששיחקתי בבלוטים בביתי.

זכרונות כואבים. זוכר את המוות, שמחכה לכולנו. זוכר את השואה, ואת היטלר, שדמיינתי בתור דבר בלי פנים, דבר מפחיד ומאיים, "מפלצת" כמו שאבא קרא לו בילדותי. זוכר טיפשים בבית הספר, עם מקלות וחגורות, מחפשים אחר תגרות. זוכר כשהם מצאו אותה אצלי. זוכר את החברים שאנסו והרגו. זוכר שלהרג שהם מבצעים קוראים "מלחמה מוצדקת". זוכר את לבנון. זוכר את מצרים. זוכר את הצבא. זוכר את הבית. זוכר את הכל. לא יכול לשכוח בכלל. סיגריות. סמים. אלכוהול. פושעים. שוטרים. כולם אותו דבר. זוכר את החיים. זוכר את העולם.