זה נכון מה שאומרים כל הפתגמים הישנים על אהבה ועל החיים,

כמו מוטב לאהוב ולאבד אהבה מאשר לא לאהוב בכלל, או רבים אחרים.

מאחורי פתגמים אלו מסתתרים אנשים חכמים בעלי נסיון חיים, אך לא משנה

כמה המשפטים האלה מחלחלים בתוכנו, כל אחד יודע שעד הרגע שהוא חווה

על בשרו שלו, הוא לא מבין עד הסוף.

מה שאני בעצם מנסה לומר הוא שרבים היו כאן לפנינו, חוו את אשר חווינו

ורבים יהיו גם אחרינו, יחוו וירגישו את אותם הדברים,

וכל דור מגלה מחדש את סודות החיים על בשרו שלו, המחזוריות ממשיכה.

אני נזכרת בילדות שלי וכעת מבינה שאני אשה בוגרת, כבר לא ילדה

שככה זה החיים, חדש מחליף ישן וכולם מתקדמים במסלולם.

קל לי נורא להסחף למחשבות אלו, אני חושבת על כל מה שלמדתי עם השנים

וכל השינויים שעברו עליי ואני לא יכולה שלא לשקוע בזה.

אני חושבת הרבה על היעוד שלי בחיים, מה אני רוצה לעשות בחיי,

אני יודעת מה אני לא רוצה, אני לא רוצה לבלות את חיי עוד כמה שנים

מלאת חרטות, אני לא רוצה לבלות את חיי בהרגשה של החמצה,

אני רוצה למצות את יכולותיי עד מלואם...

רובנו חיים את החיים בתוך דרך שסללו אנשים לפנינו,

אני רוצה למצוא דרך אחרת, כוון אחר, לנסוע לאפריקה ולחיות בטבע

או כל דבר אחר שהוא לא המציאות והשגרה.

אנשים מסביבי אומרים, תרגעי את עוד צעירה יש לך את כל החיים לפנייך,

הם טועים, אף אחד לא יכול לדעת כמה זמן נשאר, אתה קורא בעיתון על הוא שרצחו

אותו וההיא שנדרסה, שלא נדבר על פיגועים ואתה רק חושב מתי יהיה תורי?

המוות הוא גם חלק ממחזוריות, הוא קיים וממשי, הוא חלק מהחיים

לאחרונה אני חושבת עליו הרבה, יש לי כל מיני סיוטים שבהם אני מתה

זה מפחיד אותי נורא כי אני עדיין לא הספקתי לעשות את אותן הדברים

שחלמתי לעשות ומתי באמת אתחיל לעשות אותם?