כלומר, הכלב שלי טייל שעה, אני נגררתי מאחור. הצלחתי להפעיל את חשבון הGMail שלי, אבל מיד אחרי זה הוא החליט שבמחשב למטה הוא בעצם לא מתעסק, ואני צריך להרשם דרך המחשב של אמא שלי. מסורבל ומיותר. אבל תודה לאלון, שהזמין אותי להשתמש בחשבון. חבל שאיני זוכר מה הבלוג שלו כדי להודות לו.

אני כרגע קצת בהיי, אחרי שגמרתי נרגילה בעשר דקות. די מזכיר את השיר "אנה" של משינה: "הוא! גומר ברבע שעה, סמים שאמורים להספיק לשנה...". לא משנה. הכל אבוד! הכל מלא תקווה!