המחשב גידל אותי. התכחשתי לחברה. שנאתי את בית ספר. שנאתי אנשים. אהבתי חיות. אהבתי בנות יפות. אהבתי ספרים. אהבתי סרטים. לא התחברתי למוזיקה. הייתה בלונדינית. וחומת שיער. ושחורת שיער. ומתולתלת עם שיער צבוע לבלונד. היו מחשבות. היו גימגומים. הייתה שתיקה. היה בית, בקיבוץ, של אבא. אהבתי לטייל שם בגשם, במגפיים ומעיל. היה הגשם הראשון פה ביישוב שלי. איך קפצתי את כל המדרגות עם מטריה גדולה, בשביל לעוף. הייתה הכבידה הארורה שהוכיחה לי, שחלומות על להיות סופרמן לא מתגשמים. סופרמן בכלל מת. יחי אלוהים? יחי העייש (שזה בעצם: יחיא עייש, "המהנדס" הראשון)! מסוקים מתעופפים מחוץ לחלון. מסגד קורא לתפילה להמון. זוכר נפצים וזיקוקים. חושב על לטאות ונחשים. על תקופה בלי פלאפון. בלי ארנק. מוצא עשר שקל על הכביש, בשטר. מישהו זוכר שהיה בכלל שטר? זוכר חצ'קון ראשון. נשענתי יום שלם על הסנטר בכיתה ה', כדי שלא ייראו. זוכר שראו, זוכר שהתביישתי. זוכר שסבתא מתה מהתקף לב. משום מה לא זוכר באיזה גיל הייתי אז. בריכה וים. טיול מאורגן לאכזיב. זוכר הרוג ראשון מהיישוב, רכוב על האופנוע. אומרים שהוא יצא מזה שלם. ושוב מפחד, מתבייש, מתחסד. שוב לא עושה שיעורים, נכשל, זוכר כשהמורות הפסיקו לשאול "מה העניינים?" כשברחתי הצידה, שהבנתי, שתמו ימי החסד של הילדות, ושעכשיו אני לבד. זוכר שזה הפחיד אותי מאוד. זוכר קשת בענן. זוכר אמריקה ומקדונלד'ס ו"וונדיס". זוכר קופסת שימורים בצורת איקס עיגול עם רוטב עגבניות. זוכר הכל. מסעות דייג מטורפים. יום אחד - 46 דגים. השיא שלי. כל כך מעט שיאים. זוכר את התנועה. הנוער העובד והלומד. פעם ראשונה כיתה ד', אחרי זה י' עד שנת שירות. זוכר הבטחות לאהבה שלא קויימו. זוכר, ומתבייש בקלות בה האמנתי להן. זוכר את עצמי עושה הכל כדי לא לטעות - ולכן טועה בהכל. זוכר שוב ביישנות. שוב חוסר בטחון. זוכר שזה  נגמר, שהתקשחתי, שזרקתי זין ואמרתי - עשו בי כרצונכם! איש לא עשה דבר. זוכר את הזמן האוזל. זוכר שאני לומד עכשיו משחק. שואל את עצמי אם זה ישנה לי את החיים. נוטה להאמין שכן. בחלומות שלי, כולם כבר הספיקו למות. גם אני. כשאמות, העולם כולו ייעצר.