מאז הלכתי לשיעורים הראשונים שלי בתאטרון, נפתחו בפניי שוב שערי היצירה, והנה אני מחזיק בלוג ולא מפסיק לכתוב, וחושב שוב על כל האפשרויות שאני רוצה לנסות, כמו ביוגרפיות של זקנים, בהן אלכוד את חוכמתם, ואת מכון המחקר להשפעות המריחואנה, שאפתח במרתף ביתי, ואת הלהקה שאקים, כשאלמד לנגן ולשיר, וספרים שאכתוב, ושירים שאייצר בפס ייצור לרגשות אנושיים, ומעורבות חברתית, והתנדבות, ויצירה, הכל נפרץ כמו פקק שהיה תקוע באמבטיה עד שהמים השחירו ומלאו אצות והנה יד נעלמה משכה את הפקק מקרבי האמבטיה ושוב אפשר לראות את התחתית, ובקרוב לגעת בה, ואז אוכל למלא שוב מים נקיים באמבטיית היצירה, ואמכור ממנה כמויות של מי מעיינות צלולים, ללא מגע יד אדם.