הוא- בלוגר ותיק כבר שנים, אינטרנט מהיר.

היא- בלוגרית חדשה, לשעבר כותבת יומנים למגירה, אינטרנט איטי.

טוב אולי מלחמה זה תאור מוגזם מדי,

האמת זה סתם ויכוחים מפגרים שאני והוא יודעים כל כך יפה לעשות.

לענייננו, לא מזמן לי ולבן זוגי היקר היה דיון סוער על עולם הבלוג, משמעותו,

והאנשים שמאחוריו.

הילדות שלי באה מתוך מקום שונה לגמרי, בתור ילדה הייתי כותבת יומנים בסתר

בתוך מחברות מרופטות, הסודות הכי כמוסים שלי חבוים בתוך מגירה,

כתבתי את האמת הפנימית שלי, שלא היתה כל כך מעניינת.

מהיומן שלי הגענו לבלוג, אשר נהפך למעין פורום

היתרונות שלו אדירים, בשילוב עם אנונימיות מקבלים בנוסף פידבק.

אבל היומן המרופט שלי שהיה שם עוד לפני האינטרנט והטכנולוגיה,

 איבד את הקסם שלו, זה נכון לפעמים קשה לקבל את החדש, אבל זה לא רק זה,

 ברגע שאתה כותב משהו ואתה מודע שאחרים סביר להניח יקראו אותו גם,

אתה באופן מידי מציג את עצמך באור שונה

מין תדמית, לכל אחד יש תדמית, זה נהיה יותר שואו.

אדם צריך להרגיש שהוא באמת חופשי כשהוא כותב על נושאים רגשיים ואינטימים,

תחשבו על זה האם אתם באמת חופשיים בכתיבה שלכם?

כולנו חופשיים, אבל יש איזשהו חלק בתת מודע עם הידיעה

שאנשים יקראו ואז אם תרצו או לא תרצו, יש השפעה.

אני באמת מעוניינת לדעת מה אתם חושבים? זאת רק הדעה שלי,

אשמח לקרוא תגובות.