אולי אחרי שקרא את הירהוריי לאורך השנים, החליט מחשב המשפחה שלנו לקרוס. כותב את הטקסט העלוב שלי מהמחשב בחדר של אמא, וצפוף פה מאוד. המחשב מת. אני צריך לקבל את זה. בעיה בחומרה, לא בתוכנה. אני יודע, כי אישית פירמטתי אותו חמש פעמים. שיניתי בוט סקטור, שיניתי משהו בFAT, כלום לא עזר. אלוהים, במה חטאתי שאמצעי הבידור המרכזי שלי קרס ומת? לא עוד גלישה בשעות מטורפות בלילה. אמא ישנה. לא עוד משחקי כדורגל בפיפ"א 2002 (הכיטוב 2002). לא עוד. כותב לכם מכתב הרחק בניכר. אשכרה.

המילה שמגדירה אותי בימים אלו: אדישות. כלום לא באמת משנה.