בעייפות כרונית מהחיים, כשהעיניים עצומות ברוב חלקי היום ולאו דווקא משינה,
היא מוצאת את עצמה חולמת על אותה תחושה שהייתה לה אתמול, נזכרת באותו רגע
כשהוא מוצג ללא הרף מול עיניה וקולה עדיין מהדהד ללא הרף, באותו הד שהיה בחדר
המדרגות, שבו ישבה אתמול כששמעה את קולה...
באותו חדר מדרגות שבו ישבה 10 חודשים קודם לכן ושמעה את אותן זוועות, וחוותה את אותה
הטראומה ששינתה את חיה דאז, עם השפעות בולטות עליה היום...
מדמיינת מה היה קורה אם הדברים היו אחרת...או יותר נכון רואה בעיני רוחה דברים שכניראה לא
יקרו, מן התרחשות ערטילאית שאינה מנת חלקה-לא בעבר, לא בהווה וכניראה שגם לא בעתיד.
מה היה קורה אם במקום להסתפק בשמיעת הקול מרחוק, הייתה שומעת את אותו כשהיא פנים
אל פנים עם הפחד והכעס, 2 רגשות כ"כ מנוגדים אחד לשני, שניראים כאילו לעולם אין קשר בינהם.
כשעזבה אז, מתוך אידיאולוגיה לא ברורה שסחבה אחריה חיים שלמים, לא ידעה עד כמה יכאב לחזור אחורה
גם אם לא במתכוון...
בין כל החושך שהינו מנת חלקה, יש נקודת אור ברורה, נקודת אור שנותנת לה את החיוך לקום בבוקר- יצור
מדהים, המתהלך על 4 ומקבל את פניה בחיבוק ענקי של אהבה אין קץ, הגנה אמיתית שאין לה תחליף, נביחות
מאיימות לאוזניים זרות-אך אוהבות לאותן אוזניים אליהן הוא מכוון אותן...
מודה כל בוקר על קיומו ומברכת בכלל לילה על המצאותו
מה הייתה עושה בלעדיו?
יצור קטן עם אהבה ללא סוף...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: