my life
אין מה לתאר, רק להכנס ולקרוא. לא משהו מוגדר, משהו שבא מהלב עם מעט ציניות, מעט שנינות והרבה ממה שאני חשה ביומיום. החלטת להכנס? יופי, החלטת שלא? שיהיה המשך בליגלוג נעים! |
| 12/2007
 בגלל האמת שלה
היא שמעה אותה והקול שלה צרם כמו נגינת גיטרה שהתוים בה הלכו לאיבוד
כמו רכבת שנעצרת לפתע במהירות שיא על פסיה.
זה כאב, בשקט, בלי לספר לסובבים את התחושות שנוצרו מאותו מפגש קולי
רגעי, שארך שניות.
זה כאב לה כאילו הכו אותה באכזריות, תוך שהולמים במקומות הרגישים ביותר בגופה,
כך כאב לה בליבה, בנפשה...
זה הזכיר לה את אותו יום ארור, שבו בשניה ללא מחשבה, אך מתוך רצון לפגוע
סיפרה לה את אותו סוד, השמור כ"כ הרבה שנים, שידוע רק לחברותיה הקרובות
ביותר.
אותו יום ארור שעשתה את טעות חיה באינסטינקט, מתוך דחף,.
אותו יום ארור שבו נלקחו נעוריה, ויצאה אל החיים ואל מרוצת הזמן לבדה
ללא ליווי וללא הנחיה, בהשפלה, ברגש בדידות, עם דמעות מלוחות שירדו
במורד לחייה במשך שבועות רבים לאחר המקרה עצמו, עם צלקת עמוקה.
שומעת שיר שקשור אליה ברקע...שומעת את המילה הזו בשיר כ"כ הרבה
ביומיום ואיך כרגע הוא קיבל עבורה משמעות אחרת, משמעות מוחשית יותר
שלא חשבה כי קיימת כבר 10 חודשים.
לאחר 10 חודשים ללא אותו קול, מהדהד הקול עדיין במוחה שעות לאחר מכן.
מתוך הכאב מצאה עצמה כותבת את הדברים, מתוך דחף בלי לחשוב על המילים,
לראשונה מזה 10 חודשים מצאה עצמה כותבת ובוכה, כותבת ונזכרת באותם
ימים טובים שלא יחזרו עוד, בגלל טעות אחת קטנה,
בגלל האמת שלה...
| |
 ליד האור יש פרפרים מתים
כשהיא מסתכלת במראה, את מי היא רואה?
היא רואה את אותה הבחורה ה"המוזרה", השונה,
שכל חייה מנסה להבין איפה לאיפה.
חושבת לעצמה מה היא הולכת לעשות בחייה, לאן
פניה מועדות ולאן היא חותרת.
חלומות שמרצדים ללא הפסק, חלומות שמנסים להבין איך הם הולכים
להתגשם הם מנת חלקה ביום ובלילה.
מהתבוננות קצרה פנימה מבינה שאומנם כרגע הכל ניראה כ"כ רע
ולא מוצלח, אולי אפילו חיים שיגרתיים מידי, אבל אין ספק שללא
החיים האלה, איפה היה העניין בחייה.
וכיום, מסתכלת במראה ורואה בחורה שמצאה לה מקום שבו
היא לא כ"כ שונה, מקום משלה שבו היא כבר מבינה מאיפה ולאן
מקום שבו היא תוכל להיות שקטה יותר עם הרעיונות שלה, עם המחשבות
שלה, עם הבית שתיצור לעצמה.
מקום בו למדה לחיות ולצחוק, לחייך זו לא מילה גסה.
מקום בו למדה לקחת אחריות על עצמה ועל ההחלטות שלה
מקום שבו התבגרה
יש לה מוטיב קבוע בחיים וזהו מאניה דיפרסיה רצינית
שמתפרצת בכל אחד מחלקי היום-לעיתים נמצאת בעננים ולפעמים נמצאת בין
חריצי האדמה שיבשה לאחר המים.
"איך פתאום כבו הכוכבים?
אנשים פוחדים לפתוח דלת נעולה ולך תדע אם תמצא אביר או משוגע...
ליד האור יש פרפרים מתים..."
| |
לדף הקודם
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: