לרקוד תחת אור ירח כשזה בעצם תאורת הפנסים והשמיים ריקים.
לעלות לבמה המוארת באור ירח כשזה בעצם המדרגות של הבלוק.
לשיר כאשר בעצם את לא מציאה מילה ושומעת לשיר בראש המוזרם
אליך דרך חוטי האוזניות...לאבד את הדרך, את עצמך ולמצוא תחליף.
אולי יש לי לב מאובן כלפי חוץ אבל כלפי בפנים הוא הכי רך ואמיתי שיש
כאשר אני פוגעת אני זו שנפגעת וזה אומר הכול...מתגעגעת לכולם ומקווה לטוב...
היום שאתה ברחת, היום שבו הבנתי שאני יותר לא אחזור להיות אותו דבר
אני מקווה שאתה יכול לשמוע אותי, כי אני זוכרת את זה טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
veta