קשה לי לחיות...כמו שקשה לאנשים בעלי שאיפות ועתיד למות. כל יום מחדש אני נלחמת בתכונות הרעות שיש בי
ואני לא יכולה להגיד שזה תמיד יוצא לי באופן מוצלח במיוחד. אין לי זמן הוא בורח ממני במהירות האור ואני לא מצליחה להשיג אותו.
אפילו עכשיו שהחלטתי לעדכן ,זה לא בדיוק הרגע המתאים כי הייתי עסוקה בדבר די חשוב ואין לי מושג אם אני אספיק לסיים
את זה בזמן אבל פתאום חשוב לי לעדכן פה. המחשבות שלי מפוזרות אחרי כוסות לא ספורות של קפאין ומקלחת שהייתה אמורה
לעורר. אם אני אשרוד את השנה הזו כמו שאני רוצה, זה יהיה נס גדול בעיניי ,אם אני בסופו של דבר לא אכשל כמו שאני נוהגת
בזמן האחרון זה יהיה פשוט מושלם.
עד כמה בן אדם יכול להרגיש לבד, דחוי ע''י חברה. אף אחד לא שם לב כשהוא לא מגיע, כמובן יש את האנשים הרגלים שאיתו
אבל הטבע של האדם לא להיסתפק בזה ולרצות עוד, להרגיש את הבדידות ולהתבכיין עד כמה הוא מיסכן.
עכשיו אני אמשיך להתכונן למבחן בביולוגיה ואקווה לטוב שהפעם אני לא אכשל, בעיניי רבים זו כזו שטות אבל בשבילי זה הוכחה
שאני עוד מסוגלת למשהו ולא אבדתי את היכולת ללמוד עד הסוף...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
veta