אם אני שוב כאן זה אומר שהמצב שלי שוב על הפנים אבל עדיין לא התאבדתי.
אם הכותרת של ישראבלוג ''חיים זה כאן'' אז בשבילי זה ''חוסר חיים''.
אנשים מעצבנים אותי, בא לי להתבודד איפושהו ולא לראות אף אחד לתקופה ארוכה מאוד,
חבל שזה בילתי אפשרי לחלוטין. יש עלי יותר מדי דברים לסיים, פסיכומטרי,רישיון,עבודה,ושנה אחרונה בגהנום הזה.
אני משתגעת ומרגישה שאני מאבדת את האנושיות שלי , יש לי לפעמים הרגשה מובהקת וחונקת שאני בן אדם רע
ושאני בכלל אבדתי את הכיוון. הסתבר שקשה להיות אדם לפחות במובן שאני רואה את זה...נהפכתי להיות לגוש עצבים אחד גדול.
הייתה לי מטרה רחוקה שהצבתי לעצמי ואני מבינה שאין לי יותר שום התעניינות בה כי הדרך רחוקה וקשה מדי וכמו שידוע לי אני רגילה
לקבל דברים בנס בלי לדעת בכלל איך השגתי את זה ומאיפה האושר הזה נחת עלי.
חיים קשים, מי המציא אותם בכלל?למה יצור קטן כמוני(לא במובן הפיזי כמובן, לא מפסיקה לסתום ת'פה מפעם לפעם כדי לא לקבל
מימדים של פרה),צריך להתמודד יותר מדי מחשבות הראש עמוס עד כדי כך שלהירדם נהפך להיות לברכה גדולה מהשמיים.
כל הזמן שאני מודעת לעצמי אני מחרפנת את הסובבים אותי ואת עצמי.
מחר מחכה עוד יום קשה שיוציא ממני את כל הכוחות והיום אני כבר לא מסוגלת לשנות כלום , הדבר היחידי שנשאר
זה ללכת לישון ולא לערב את עצמי בעוד ים של מערכות יחסים נכזבות ,שאותם אפשרי למצוא בכל חור רנדומלי...בעצם רק בהזזת
אצבע מספר פעמים וכבר מוכנה לכם מערכת יחסים אבל אף אחד לא אמר שהיא לא תגמר אחרי שבוע.
הסחפות אמיתית אפילו אני לא מסוגלת להבין מה ניסית לומר פה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
veta