Way to change

אתמול הייתה לי סגירה בעבודה אז מכאן שהיום התעוררתי ב12 ועדיין לא ממש עשיתי משהו.

לפני שאתחיל להתארגן לעבודה ולהפוך את הבית לאחד נורמאלי , אני כאן עם כוס נס קפה

שהכנתי לעצמי עם קינמון(ניסיתם פעם להוסיף קינמון לנס קפה ? די טעים נסו, אך רק אוהבי

קינמון בלבד),עדיין לא התקלחתי,לא הסתרקתי אבל לפחות אכלתי ארוחת בוקר זה גם משהו[=

היום בלילה כשחזרתי אחרי חצות הביתה הבנתי עוד פעם עד כמה הבחור שניסינו לבנות איתו

סוג של מערכת יחסים,ילדותי ולא מתאים לי. הוא בעצמו אמר לי שהוא חסר מטרה כרגע אבל

מבחינתי זאת לא הצדקה לכך שהוא לא עושה שום דבר כל היום חוץ מלראות טיוי ומדי פעם להפגש

איתי.הגעתי למסקנה שאישית איתו ההבדל של שנה וחצי בינינו באמת מוחשי אז עדיף להפסיק לבנות

מזה משהו שלא קיים.

התקלחתי(=

היום בבוקר קמתי עם מחשבה לגבי סיכוי הכללי של אדם לפגוש את החצי השני שלו,

האם העניין הוא בכך שהכול מכוון מראש זאת אומרת הגורל ולא משנה מה תעשה אפילו

תשים את עצמך באי בודד אבל עדיין תפגוש את החצי שלך שם כי בדיוק בשעה המכוונת המטוס שלו

יתרסק באיזור או שהעניין הוא עד כמה אנחנו בעצמנו מגדילים את הסיכוי במילים אחרות במקרה

שלי צריך לצאת מהעיר הקטנה וליפול לאוקיאנוס של אנשים ( זה יקרה באוקטובר,ככל

הנראה). מה שבטוח שאי אפשר לבדוק את זה בשום צורה מדעית , מה שכן מעבר לעיר גדולה בהחלט

אמור להגדיל את הסיכויים.

אם הכול יסתדר כמו שאני מתאתר לעצמי כרגע ...תל אביב הנה אני בא והבחור המיועד לי אתה לא תברח^^

אז מה השתנה מאז פעם אחרונה שחירטטתי אותכם?

בואו נחשוב, אני בחורה בת 18 שסיימה תיכון בשעה טובה ומוצלחת.

הולכת למכינה באוקטובר לשפר ת'ציון הפסיכו שלי או מתגייסת בפברואר אלוהים יודע לאן^^

עובדת בטפרסו בר בתור טבחית וזה די מפתיע כי באמת שלא הייתה לי נטייה לבשל אף פעםP:

נמצאת במערכת יחסים עם בחור שיותר קטן ממני בשנה, ואני איתו לא בגלל הסיבה

שהוא מצחיק אותי ,כיף לי איתו והוא נראה  טוב אלא בגלל שאני כמעט בטוחה שבסוף אוקטובר אני

נהיית תל אביבית לכל דבר והקשר הזה הולך להגמר (יש לי פוביה ענקית ממערכות יחסים).

האמתי אפילו לא היה לי כוח לחזור ולקרוא את כל הבולשיט שכתבתי פה עד עכשיו,למען האמת

החיים שלי נהדרים ורוב הדברים תלויים בי ובאמונה שלי שהם יתרחשו, מכאן שכל הפוסטים עד עכשיו

היו סתם דרמטיים וחסרי קשר למציאות!

אם כל זה שאני כבר קלטתי שהחיים שלי דבש עדיין יש משהו קטן שמפריע לי יותר ויותר.

אי אפשר לקרוא לזה בדיוק בעיה , ננסח את זה בצורה הבאה...אני בת 18 ועדיין לא שכבתי

עם בחור זאת אומרת לא הגענו לקטע של חדירה ובאופן כללי נציג את זה בצורה די משעשעת

אני די מפוחדת מה''שמוליק'' (אויש לכל הבחורים פה שקוראים שמוליק, חס וחלילה אל תחשבו

שאני מפחדת מכם, דיברתי על משהו אחר לגמרי If u know what I mean^^).

אז כמובן שדיברתי על זה עם חברות שלי ועם אימי היקרה (ועם אמא עדיף שלא הייתי מדבר על זה

עד כמה שאנחנו חברות והכול משום מה ירד לי מהנושא של הסקס עוד יותר לאחר השיחה המרתקת).

השאלה העיקרית שעליה דיברנו זה האם אני לא מוכנה לסקס עם הבחור הספצפי הזה(שלצורך העניין גם בתול,

וזה ממש לא מקל על העניין ואפילו להיפך) או שאני לא מוכנה לסקס בכלל. אפשר להרגיע את עצמי ולומר שאולי

כשאפגוש את הנכון אצליח לעשות זאת ,זאת אומרת להשתחרר ופשוט לשכב איתו ,ואם לא?אם הבעיה לא במי הבחור

אלא בזה שאני לא מוכנה כרגע(כן תארו לעצמכם אני מתקרבת לגיל 19 ולא מוכנה ובחורות כרגע שוכבות כבר מאיזה 14).

המצב יכול גם לשעשע אבל מה שמעניין אותי אם זה ימרח עד גיל 20 נגיד כך, האם זה יחשב נורמאלי בעיני החברה,במילים

אחרות בעיני הבחור שאותו אפגוש והוא יקלוט שעדיין לא עשיתי את זה.

ייתכן שלא אמצא פתרון לזה עד שיום אחד פשוט אפגוש בחור ויעשה את זה איתו בלי יותר מדי דיבורים,כי תהיה בינינו משיכה

מטורפת ואני כל ארצה את זה שאפילו לא יחשוב שפעם היו לי פחדים מזה, ייתכן מאוד(:

*אשמח לשמוע חוות דעת לגבי הנושא של פעם ראשונה וכל מה שמסביב לזהD: