אח הומו- אז מה כל הסיפור?

במסגרת הבלוג, החלטתי לתת במה לאותם אנשים, דומים לאחי, נורמליים אבל מעט שונים. כחלק מפתיחת הבלוג, אני ומשפחתי בתהליך של היפתחות כללית למען האחר. בודקים, שואלים מנסים. אז פגשנו הומו ואמו. זהו הסיפור שלהם, בדיוק כפי שקרה.
"נולדתי ילד רגיל. כן כן, רגיל. עיניים שחורות כאלו ושיער מתולתל. ילד יפה, כולם אמרו. ככה גדלתי לי בילדות מאושרת (או כך היה נדמה לי אז). ואז הגעתי לבי"ס יסודי, והתחלתי להרגיש שונה מכולם. הבנות פשוט לא משכו אותי (כן- אפילו אז!), אבל הבנתי שכך לא אמורים להרגיש והדחקתי את זה.
ככה עברו להן שנות היסודי בשלווה יחסית (למעט אותה הרגשה שלא הרפתה) והגעתי לחטיבת הביניים. כאן כבר הסטייה (ככה לימדו אותי, אני סוטה, יש לי מחלה) גברה. התביישתי לשחק עם כולם כדורגל (שלא יגלו בטעות), חששתי שאנשים יגלו ושיחקתי את עצמי כל כך חזק, שלא האמנתי.
אבל בפנים? בפנים הייתי שבור. כעסים, מריכבות עם ההורים על ימין ועל שמאל, בידוד חברתי (שכן פחדתי מאוד מכל מה שיקרה עם החברים שלי, שמא יגלו אולי). כך גם הגיעו להם שנות התיכון.

 ואז הגיע ניסיון ההתאבדות, בערך בכיתה י'א.
הייתי לבד בבית, כשפתאום הרגשתי תחושת ריקנות כל כך עמוקה, שכמעט והתעלפתי. לא היה לי לאן לפנות, לא יכולתי ללכת לפסיכולוג ולא יכולתי לספר להורים, לא הייתי מוכן עדיין. ובאותה שנייה ההתאבדות נראתה לי הפתרון הכי טוב בעולם.

אז בלעתי הרבה כדורים, וכל מה שאני זוכר מאז הוא את עצמי יושב בבית חולים, מטושטש ובוהה באבי ואמי. מבטם היה מעורב- מעין שילוב של בושה, דאגה ורצון לדעת.
אז שם סיפרתי להם הכל, שאני הומו. אמא פרצה בבכי, אבא יצא מהחדר. "בוא ניקח אותך הבייתה"- היא אמרה ולא הוסיפה כלום.
כל הדרך מהבית חולים עברה בשתיקה.
אבא עזב את הבית בגלל המקרה. לא ראיתי אותו מאז. עכשיו, בגיל 22 אני מרחם עליו. הוא התגרש מאמא (לא יודע אם זה בגלל זה, אולי זה זירז את זה). ואני ואמא ניסינו לעבור לבד את הכל.
אז הצטרפנו לקבוצת תמיכה, וכך לאט לאט אמא החלה להיפתח והבינה שזו ממש לא סטייה (עשרה אחוז מהאוכלוסייה הן בעלי נטיות מיניות שונות. עשרה אחוז מהאוכלוסייה הם שמאליים. האם שניהם סוטים???) ושאפשר לחיות עם זה.
אמא הפכה לאחר זמן מה למדריכת הורים שגילו רק כעת על הנטיות המיניות של בנם, ואילו אני מרצה בבתי ספר על חשיבות הסובלנות והשיווין. בלי להתבייש אני פותח את השיחה עם הילדים במילים- "שלום, קוראים לי יוגב, ואני הומו".

קודם כל הפוסט נכתב בעקבות שיחה שנעשתה לאחרונה ביני לביןם יוגב, לגבי הגעתו לבית ספרי. לא רציתי לספר פה הכל בהרחבה, מכיוון שרציתי לתת לכם, הצופים, אפשרות לשאול שאלות על דברים שאתם רוצים לדעת על חייו של יוגב ובכלל. יוגב יגיב דרך המס' בלוג שלי.
להתראות בינתיים, ואל תשכחו- כולנו נולדנו שווים.

אור