או כן או לא, מה שבטוח - אולי, וגם זה מוטל בספק

יושבת במחסן וזה עוד יום רגיל,מתעסקת עם הפלאפון ומדברת עם חברה בכדי להעביר את זה הזמן

פתאום הוא נכנס,גבוה שחום לובש סרבל כיאה לאיש קבע בחיל האוויר,מוריד את המשקפי שמש הפלצניים שלו ופותח בשיחה עם המנהל

הוא נראה לי מוכר,דומה לטיפוסים המבוגרים האלה שנמצאים בפאבים התל אביבים,החברות שלי מנסות לברוח מטיפוסים כאלה ואני ההפך.. הם מסקרנים אותי.

לפתע הוא מביט בי,המבט שלו מביך אך עם זאת גורם לי להרגיש ממש  בנוח.. הוא מחייך,ואני מקווה שהוא לא רואה את הסומק על לחיי

אני מובכת,לבושה במדי ב' הגדולים עליי לפחות בשתי מידות,ודווקא היום לא התאפרתי,אבל זה לא נראה שאכפת לו.. למרות שהוא לובש סרבל,רואים את הגוף שלו.. רחב וגברי.. ואני חושבת לעצמי,מעניין איך הוא נראה עם גופיה.. או בלי כלום..

הוא צועד לעברי,ולמרות שזה לקח איזה כמה שניות.. הרגשתי שזה כמו נצח.. מבטו מקובע עליי ואני רק מתמקדת בשפתיו הבשרניות שכל כך הייתי רוצה לנשוך

הוא שואל אותי אם אני חדשה כאן,ואני עונה לו עם חיוך מבוייש,הרגשתי כאילו אני בת 12 שמדברת עם חתיך השכבה..

הוא מציג את עצמו ומושיט את ידו אליי,לחיצת היד האיצה  את דפיקות הלב שלי

ובדיוק כשנראה לי שהשיחה הולכת להיות מעניינת,חבר שלי מתקשר ואני עונה לו ב"היי מותק" והאיש קבע מתרחק,שם את משקפי השמש שלו ולא מביט לאחור..

נשבעת לכם שנראה שהוא קינא...