בס"ד

שיעור מתמטיקה. שיעור משעמם.

המורה: "אתן יודעות בנות שמספר שספרתו האחרונה היא חמש, אז היא מתחלקת בחמש"

מורן: "אה, אז גם 14 מתחלק ב4?"

-XDDD אני ושני מתפוצצות מצחוק-

עברתי חיסון. היה נחמד.

קארין ואני רבות.

אני מתפוצצת מצחוק על שיחתה של קארין עם אימא.

אימא: "את לא יודעת בכלל בעיות מילוליות! ילד בכיתה א' יודע את זה!"

קארין: "לא הוא לא יודע!"

אימא: "אפילו את טועה בתרגילי חיבור וחיסור!"

קארין: "את אהבלה!"

-עדן מתפוצצת מצחוק-

קארין: "עדן, איפה עשית חיסון?"

עדן: "כאן"

קארין: "אה, כאן?"

-קארין נותנת לי מכות על החיסון. אני מתפוצצת מצחוק-

אני אבא ואימא מחפשים את קארין.

עדן: "פרה?"

אבא: "אני יכין לך ארוחת ערב, פשוט לא רציתי שתלכלכי את המטבח"

אימא: "איפה את?! את עדיין לא סיימת את התרגילים בחשבון!"

עדן: "פרה?"

-פתאום קארין יוצאת מהארון, ולא, לא במובן הזה-

עדן: "הנה הפרה. למה התחבאת?"

קארין: "התחבאתי לאבא כי הוא לא רצה שאני אכין אוכל לבד!"

-עדן שוב מתפוצצת מצחוק-

כל הלילה רק צחקתי על קארין. היא כ"כ חמודה;]

אימא מפרסמת חוק חדש בבית:

"כל ספר אחד שקוראים, מקבלים עליו 2 שקל"

עדן: "אחלה"

- אני הולכת לספרייה, לוקחת ספר לגן שהרוב איורים מאשר מילים, קוראת אותו ובאה לאימא-

עדן: "סיימתי"

אימא: "התכוונתי לספר לגילך!"

עדן: "זה גם נחשב! אמרת ספר, אז זה ספר!"

בסוף החלטנו שזה לא נחשב.

ולמה אני רושמת את זה פתאום בבלוג?

אין לי מה לעשות,

כי המייפלסטורי בבדיקת שרתים!

:(

אוהבת מאוד,עדנחבר.