בס"ד

בשעה 2:30 המורה העבירה לנו עוד שיעור רוחני. ז"א , חינוך.

היא הקריאה לנו סיפור מצמרר, ואז הקריאה לנו תפילה שהאיש בסיפור רשם.

היא ציפתה שנתרגש, שנבין. כשהיא עשתה "play" בטייפ כדי לשמוע את השיר , היא ציפתה שיהיה דממה.

אבל לא כך היה .

כולן דיברו אחת עם השנייה, וכמובן גם אני בניהם.

שאלתי את שני אם מי ששר זה שלמה ארצי. [XD]

וגם דיברנו על ללכת לאצטדיון לסליחות.

בקיצור, אף אחת לא ממש הקשיבה לשיר.

אז המורה כיבתה את הטייפ, ואמרה שהיא חשבה שאנחנו נבין את החשיבות, אבל כנראה שלא.

אז היא הסבירה לנו את השיר.

השיר הוא על יום כיפור.

שביום הזה תקבע לנו השנה. אם נמות, אם נחיה, אם נצחק או נבכה, אם נתעשר או נתרושש. ואני, מה עושה בדבר?

כלום. לא מתרגשת מזה. כן, חייב לצום. אז צמים. הולכת לבית כנסת כי אין לי ברירה.

אבל עכשיו אני מקווה שנכנס לי לראשי החלול שאני צריכה ממש ממש ממש להתפלל ולהגיד שיהיה לי שנה טובה! לבקש, להתחנן.

כי עוד דקה יוכרע גורלי, ואין שום דבר חזרה. מה שנקבע נקבע.

אני יודעת לבקש באמצע השנה להצליח במבחן הזה, ודברים כאלו ואחרים. ועכשיו, שאני יכולה לבקש והוא יכול לשמוע אני לא מבקשת.

אז עוד מעט מגיע יום כיפור.

אני אבקש סליחה מכולם.

אני אתפלל.

אני מקווה שיהיה לי שנה טובה. ולא רק לי. אני אתפלל בשביל המשפחה שלי, בשביל החברות שלי, בשביל העם שלי. כי אם יקרה להם משהו, אז לא יהיה לי שנה טובה בכלל.

טוב,

הייתי חייבת להוציא את זה.

שיהיה לכולכם גמר חתימה טובה,

עדן.

מחר יהיה פוסט סליחות על כל הדברים הרעים שעשיתי. אני מקווה שיסלחו לי :P