לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בס"ד


החיים שלי וכל מיני שטיות. מעניין, הא?

כינוי:  עדנחבר.

בת: 32

ICQ: 300760928 



תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2007    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2007

נזכור ולא נשכח.


יובל מימון, שעבר [בטראומה] את מלחמת לבנון, הרצה לנו היום.

סיפר על המפקד שלו, שהקריב את חייו למען המדינה. למענם.

המצגת שהראה, על החיילים הכה אמיצים שנפטרו למען המדינה,

גרם גם לי לבסוף גם להזיל דמעה.

 

למה זה קורה לאנשים הכי טובים?

אני לא יודעת. אומרים שה' רוצה את המלאכים לצידו.

הם אנשים כ"כ אמיצים, כ"כ ...כ"כ.

ולמה הם מתו? בגלל איזה שר בטחון שלא יודע כלום מהחיים שלו? שאפילו לא יכול לנהל את החיים שלו, אז הוא מנהל על הבטחון של המדינה? בידי מי אנחנו מפקידים את חיי החיילים? :(

למה זה קורה לנו?

לא מספיק סבלנו?

לא עברנו מספיק אסונות?

 

כנראה שלא.

אבל ביום הזה, עם המון עצב, צריך להסתכל גם על הצד הטוב.

יש לנו חיילים גיבורים במדינה!

כל אחד ואחד!

בזכותם יש לנו את ארץ ישראל, הכול בזכותם.

אני מעריצה כל חייל וחייל.

 

בזכותם, יש לנו ארץ. יש לנו איפה לחיות.

אנחנו לא צריכים לחיות בגלות בבושה, או בפחד.

בזכותם אנחנו חיים על האדמה המקודשת הזאת.

אך ורק בזכותם. ולא בזכות איזה ראש ממשלה דפוק, ושר בטחון דפוק, וכל הפולטקאים המושחתים.

 

 

אני,

בחיים לא אלך לקרבי.

אני לא יכולה לחיות עם טראומה.

אני לא יכולה למות, ולהשאיר את המשפחה, אימא, קארין, אבא, בוכים בגללי.

אין לי את האומץ.

 


 

 

כ"כ עצובה,

ואתפלל כל יום בשבילכם, חיילים,

עדנחבר.

 

נ.ב.

אני יודעת שאני מזניחה את הבלוג.

אני מקווה שמעכשיו, אני אשתפר.

 

 

נכתב על ידי עדנחבר. , 22/4/2007 13:51  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-3/6/2007 16:22
 



מה נהיה?



אני לא מעדכנת!

וזה גרוע מאוד.

 

אם אני לא אעדכן, איך אני אזכור מה קרה לי כל יום?

מה קרה לי השנה?

מה קרה לי בכיתה ח'?

אני חייבת לעדכן.

 


אז אני אתחיל בחופשת פסח.

היה נחמד.

 

טיילנו בירושלים ובת"א.

הבדל שמים וארץ.


טוב, אני לא כ"כ זוכרת מה קרה לי בימים הקודמים.

אז אני אתחיל בכך שאני אספר מה קרה לי היום.

 

 

המורה שלנו חזרה לכיתה. היא מאוד נחמדה.

בדרך לבית ספר פגשנו אותה יוצאת מהאוטו.

 

אורלי: "איזה טוב לראות אותך, עדן"

עדן מחייכת.

 

גם אתמול היא עשתה לי את זה!

אתמול פגשנו אותה באחת הכיתות והיא חיבקה אותי.

למה? למה זה מגיע לי? אז מה אם עברתי ניתוח, זה רגיל. -.-

 

אז עשינו לה מסיבה. בערך, זה היה יכול להיות ממש יפה אם כל הבנות היו מביאות מה שהן היו צריכות להביא!

אבל, נוותר להן.

גם אני לפעמים שוכחת.

אז אכלנו, שתינו, צחקנו, דיברנו,

צחקנו, השלמנו, צחקנו, וצחקנו.

 

שיר: "אני רוצה מים"

נופר אמרה משהו אבל עכשיו אני לא זוכרת.

עדן מביאה לשיר מים.

נשפך על נופר מים.

חחחחח. כמה צחקתי.

 

אנו שרים 'אדון עולם',

והמורה יצאה מהכיתה. הזדעזעה.

 

קיבלנו מבחנים בהיסטוריה. 97! ;]

 

מיכל שיר והודיה השלימו. זה היה כ"כ מרגש.

3>


טוב, את כל השאר שכחתי. פעם הבאה אני ארשום.

מבטיחה. זהו.

 

אוהבת,  עדנחבר.

נכתב על ידי עדנחבר. , 13/4/2007 15:58  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי ושני!! ב-20/4/2007 13:40
 



נקיון פסח. אחלה!;]


חשבתי בהתחלה להשתמש בתירוץ מוצלח, הגב.

הו, הגב, הגב.

 

אבל החלטתי שאני כן אנקה, וזה דווקא כיף לנקות את החדר.

וחוץ מזה, זה מוסיף לי נקודות לקניית החצאית שאני רוצה;]

 

אימא החליטה שאני אסדר את הארונות.

וכך זה הלך.

 

עדן: "סיימתי לסדר את כול הארון שלי! כולל הבגדים המסריחים של קארין"

אימא: "וואוו! את מקפלת מקסים"

עדן: תודה, תודה"

אימא: "תסדרי לי גם את הארון!"

עדן: "תמורת חצי שעה במחשב?"

אימא: "אוקיי"

-עדן מסדרת במהירות-

אימא: "וואוו! תסדרי לי גם את הטרניגים"

-הטרניגים, מדף מבולגן להפליא, מפוצץ, לא.-

עדן: "תמורת שעה במחשב? בנוסף לחצי שעה?"

אימא:".... טוב"

עדן: "אחלה! לעבודה"

-סידרתי-

אימא: "תודה! סוף סוף רואים בגדים"

עדן: "כן...להת'"

-עדן במחשב-

-כעבור חצי שעה-

אימא: "זהו מספיק"

עדן: "את חייבת לי שעה!"

אימא: "לא! זהו! מספיק! כמה את רוצה להיות?"

 

אימא, אני לא סובלת אותך.

טוב לא באמת. אבל את חוצפנית!


אני אוהבת לעזור יותר לאבא מאשר לאימא.

כשאבא מנקה, אני שואלת איך אפשר לעזור.

למשל, אבא מסכן ניקה חלונות אז גם אני עזרתי לו וניקתי חלונות והרמתי דברים כדי שישטוף וניקתי וטיאטתי.

אבל כשאימא מבקשת...

 

' אני לא רוצה! ביי! אני עשיתי מספיק! תעזבי אותי! ומה את עושה?! '

 

כנראה בגלל שאני מרחמת על אבא שעושה הכול בבית, ושאימא... ....מממ...עושה גם דברים. בערך.

לא, אבל בלי אימא שלי אני לא יכולה. [וכמובן בלי אבא]

אימא היא החלק הרוחני במשפחה, האוהב, העוזר בלימודים,המצחיק, [מיותר לציין שאבא גם מצחיק].

ואבא יותר טכני. כסף ניקיון אוכל ולישון. ;]


תחזיקו אצבעות שאימא תקנה לי את החצאית שאני רוצה.

בבקשה.בבקשה.בבקשה.בבקשה.


אני שונאת את דניאל דהאן. בלי קשר.


וזהו,

שיהיה לכולם חג פסח כשר ושמח!

 

אוהבת,

עדנחבר.

 

נ.ב.

תצביעו. בבקשה.

הצבעה אחת או שניים. יש גם סרטונים מגניבים. שווה לראות

http://www.inter8ing.net/vote.php?b=2729&site_id=532

נכתב על ידי עדנחבר. , 1/4/2007 14:23  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -רוזה ואביטל- ב-12/4/2007 14:31
 





17,970
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18 , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדנחבר. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדנחבר. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)