זה גורלי, ואלה חיי...

וואי אני מתה מעייפות.

יש לי בעוד שעה שיעור נהיגה [עוד מעט טסט!! :| ], אח"כ אני עפה לבצפר לבגרות באנגלית, ואין לי אפילו מילון... :/

אין לי כחחח אני מתה מעייפות!!

אתמול הייתה לנו מתכונת במחול, ויום ראשון עשינו חזרות מ10 בבוקר עד 7 בערב [!!!] .

המתכונת הייתה בסדר [תודה ששאלתם] ואני אדע את הציון בעוד כמה ימים בע"ה.

אבל אחרי המתכונת המורה אמרה לי שיכול להיות שאצטרך לשנות קצת [הרבה] תנועות כי יכול להיות שהמנהלת תגיד שהן 'לא צנועות' ואז יהיה לי אסור להופיע איתן.

איך חטפתי עצבים!!!!!!!!!!!!!!

בלי התנועות האלה אין קטע לריקוד!!!זה כל הריקוד שלי בתכלס, ואין בהן שומדבר גס!!!! 

אני לא מבינה מה הקטע שלה, היא רואה את הריקוד הזה לפחות פעמיים בשבוע כבר למעלה מחודש, וחודש לפני הבגרות היא נזכרת להגיד לי לשנות?! למה נראה לה??????

ואיזו מנהלת מפגרת אלוהיםםםםםםםםם, כל היום הראש שלה תקוע בסידור והיא לא פתוחה לשום דבר אחר!!!

היו אומרים לי מההתחלה והייתי בונה ריקוד על ספר תורה וזהו!!!

לא יודעת מה אעשה עם הבגרות הזו, בחיי.

יש לי עוד כ"כ הרבה מה לכתוב על זה, אבל אין לי כח :(

אתמול הייתי כ"כ עצבנית בגלל זה שבשיעור נהיגה שהיה אח"כ נהגתי כמו לודעת מה.

אוף.

איזה יום עמוס :/

אחרי הבגרות אני צריכה ללכת לדודה שלי להדפיס לה כמה דברים, ואחרי זה ב8 בערב בערך אני עושה בייביסיטר לבתדודה שלי ואני אפילו לודעת אם היא תשלם לי על זה :/

וכל הגוף שלי תפוס ואין לי כח לכלום.

רק שיום חמישי יגיע כבר!

חייבת לעוף להתארגן....

יום מקסים שיהיה!

חרא הרגשה...

כבר כמה ימים שאני מסתובבת עם הרגשה של חור בגוף.

יש נקודה קטנה מאוד בגוף, מזערית אפילו, בצד שמאל של החזה, ששם קר לי.

רק שם.

אבל כ"כ קר... כ"כ קר שזה שורף.

וזה מתפשט בכל הגוף, בתנועה סיבובית.

וכולם יודעים שהידיים שלי תמיד קרות. "ידיים קרות-לב חם", ככה אמרו לי.

אבל ברגע זה, הן הכי חמות שיש.

כי הן רחוקות מאותה נקודה קפואה.

הן הכי חמות, למרות שכל מי שיגע בהן יגיד

"וואו, איך הידיים שלך קרות".

יש איזשהו חסר, איזשהו חלל, איזשהו חור.

והוא לא מתמלא.

ועוד יותר גרוע, אני לא יודעת איך למלא אותו.

אומרים לי לעשות דברים שאני אוהבת.

אבל זה לא עוזר...הכל רגעי, ממלא לשניה ואח"כ מתרוקן במהירות כפולה.

קר לי, ולא משנה כמה שמיכות תשימו עליי,

עדיין יהיה לי קר.

מעניין עד מתי.....

ביום שישי הלכתי לספר עם אחותי.

הראתי לספר תמונה של מה שאני רוצה..הסברתי לו במילים מה אני רוצה.

אחרי שהוא סיים זה היה נראה יפה...

ואז הוא עשה פן.

הפן ניפח לי את השיער כמו לודעת מה ועשה לי ראש מרובע כמו של כורדים.נראתי מזעזע.

יצאתי משם [אחרי ששילמתי לו 170 שקל-יצאתי לא מרוצה] וישר אספתי לקוקו [את מה שהיה אפשר לאסוף,כי השיער ש-י-א הקצר].

אמרתי לעצמי-טוב,נגיע לבית,נחפוף שוב הכל סבבה.

כ-ל-ו-ם!

חרא שיער יש לי עכשיו.

חפפתי וייבשתי עם הפן- יצא זוועה.

הרטבתי והחלקתי עם המחליק-יצא זוועה.

הרטבתי וניסיתי לתת צורה עם קרם-יצא זוועה.

הרטבתי ונתתי להתייבש לבד-יצא זוועה.

הרטבתי וניסיתי לעשות פן חיצוני-יצא זוועה.

הרטבתי ונתתי לשיער להתייבש אסוף-יצא זוועה.

קיצור, השיער מזעזע ואני לא מצליחה לסדר אותו.

עכשיו אבא הגיע והסתכל לראות מה אפשר לעשות עם זה ואיך אפשר לסדר [מסתבר שהוא למד ספרות בעברו :S ]

והוא בעצמו אמר שזה לא משהו :( הוא אמר "יש לך מזל שחורף,את יכולה לשים כובעים" :(

ואני אפילו מפחדת לנסות את זה כי אם כובע לא יפה עליי ככה?!

ואני אסתובב עם כובעים כל החיים?!

מה לעשות,אני אחת שחשוב לה המראה החיצוני.מאוד.

עכשיו אבא הלך. אמא ניסתה לסדר לי את התספורת וסיפרה אותי עוד קצת.

זה נראה יותר טוב, אבל לא בדיוק התעמקתי כי אני נמנעת מלהסתכל במראה.

אין לי כח לכל החרא הזה עכשיו.

אני הולכת להשאר בבית עד שאצליח לסדר את השיער נורמלי.

הכי עצבים זה שבעוד שבועיים יש ברמצווה לאח של החברה הכי טובה שלי.כ"כ רציתי להראות שם טוב :( עכשיו אין סיכוי.אתמול שלחתי לה SMS שאני לא אבוא לברמצווה למרות שאני מתה ללכת.מה אני אעשה?אלך לשם עם קוקו?! אתם צריכים לראות איך אני נראת מזעזע.תספורת של שנות ה60, באמת.

אוף, כוסעמק. אני רוצה ללכת לישון אבל כשאני נשכבת במיטה ישר מתחילות המחשבות על השיער.

כבר יומיים שאני בוכה.

אתמול הצלחתי להרדם רק אחרי 2 כוסות ארק, וגם זה בקושי.

והלילה מה? אסיים את הבקבוק?!

ובכלל,בא לי פיצה ואפילו את זה אין.

ממש פצצה, החיים יפים, שימשיכו ככה.

והכי מהמם,שהספר ערבי.

בני זונות כולם.