היי.

איך עובר השבוע? מקווה שטוב. (:

~בפרק הקודם~

"מריאנה,אני צריך לשאול אותך משהו." אמר טום,מושך את זה עוד ועוד.

"מה,טומי?" שאלה מריאנה בחיוך.

טום כרע ברך ואחז בידה של מריאנה.

"התנשאי לי?"

המכשיר אשר הראה את דפיקות ליבה של מריה החל לצפצף בהיסטריה ותוך שניות התמלא החדר ברופאים.

פרק 16:נקרע לשניים

טום ישב על הספסל במסדרון,מרגיש את לטיפותיה של מריאנה בגבו.

הוא הרגיש מסוחרר.מה יהיה עכשיו?

ביל ישב בספסל ממול,בוהה בנקודה לא קיימת על הרצפה וגוסטב,גיאורג ודיוויד לצידו,שותקים גם הם.

"יהיה בסדר." לחשה מריאנה מדי פעם אבל זה לא גרם לו להרגיש טוב יותר.

הוא ידע מה מריה מרגישה כלפיו והוא ידע שזה ישבור אותה ויש סיכוי גדול שהיא לא תסכים לחזור לווילה.

ומצד שני,יש לו פאקינג בת! ממריאנה! מה הוא אמור לעשות?

טום נאנח ועצם את עיניו במטרה להשכיח לכמה דקות את כל בעיותיו אך עצימת העיניים רק החמירה את המצב לאחר שדמיין את מריה.

הוא פקח את עיניו במהירות,מתנשם בכבדות,הוא רצה לצעוק.

דלת חדרה של מריה נפתחה וטום וביל זינקו אל הרופא אשר יצא משם.

"איך היא???" שאלו שניהם בו זמנית בתיאום מושלם.

"בואו." אמר הרופא לאחר שתיקה ארוכה.

טום וביל נכנסו בעקבות הרופא אל החדר של מריה והתיישבו מולו,מגניבים מבטים למריה.

"מכיוון שהיא התקררה יותר מדי היא חטפה חיידק מסוכן.חשבתי שהמצב משתפר והיא הראתה סימנים של השתפרות אבל היום,

חלה ירידה מהירה.אני לא יודע מה קרה לה.הגוף שלה כאילו הפסיק לנסות להתנגד לחיידק.כאילו היא נכנעה לו."

"ואי אפשר לעלות את זה בחזרה?" שאל ביל בחצי לחישה.

"זה תלוי בה.אם היא תיאבק אז הסיכויים רבים אך בנתיים נראה שהיא נכנעת לו." ענה הרופא ונאנח.

"אם יהיה שיפור אני אודיע לכם.אתם בני משפחה?" המשיך הרופא.

טום פתח את פיו אבל ביל הקדים אותו,"היא החברה שלי."

טום הביט בביל בפה פעור,ליבו נצבט למשמע דבריו של ביל.

ביל שלח לכיוון טום מבט משמעותי וכועס.

הרופא הנהן ויצא מהחדר.

"היא חברה שלי?" ציטט טום את ביל.

"למה היא לא?" התחכם ביל,שפתיו התעקלו לחיוך אך פרצופו נותר רציני.

טום השתתק,יוצא מהחדר בזעם.

ביל הביט על עקבותיו של טום ולאחר מכן התיישב ליד מיטתה של מריה,אוחז בכף ידה ונאנח.

"הלב שלי נקרע לשניים כשאני רואה אותך ככה,אהובה שלי.את כל כך חסרה לי." מלמל ביל.

"אני אוהב אותך." לחש ביל,נשק למצחה ויצא מהחדר.

טום ישב על הספסל,מריאנה לידו ומולם על הספסל גיאורג ודיוויד.

"איפה גוסטב?" שאל ביל ביובש.

"הוא נסע הביתה,בתי חולים לא עושים לו טוב ואתה יודע את זה.הוא ביקש שנמסור לך שתהיה חזק בשביל מריה כי היא צריכה אותך."

 אמר דיוויד וליבו של טום החסיר פעימה.כולם חושבים שמריה חברה של ביל.

"טום,אני צריכה לחזור לוונסה,הרופא בדק אותה." מריאנה הודיעה לאחר שקראה הודעה אשר נשלחה אל פלאפונה.

"אוקיי." הנהן טום ומריאנה קמה ממקומה,טום הביט בה מתרחקת ונעלמת בין אנשי בית החולים.

טום טמן את פניו בחולצתו,מנגב את הזיעה שנאגרה על פניו.

משהו בתוכו אמר לו שמריה ככה בגלל ששמעה את מה שאמר למריאנה אך צד אחר בתוכו,צד הגיוני יותר,אמר לו שאין סיכוי שזה קרה.

"אני הולך להתקשר לאמא.אתה בא?" התרומם ביל מכיסאו ושאל את טום בקרירות.

"לא." ענה טום מבלי להרים את פניו.

צעדיו של ביל נשמעו הולכים ומתרחקים וטום הרים את ראשו,מביט על גיאורג ודיוויד.

"טום,זה בסדר ש...?" דיוויד נשמע מהסס וטום הנהן,נותן להם את אישורו לכך שהם יכולים ללכת.

דיוויד וגיאורג התרוממו ממקומם ונעלמו גם הם במסדרון הארוך.

טום הביט סביב ואז קם ממקומו,רגליו נשאו אותו אל חדרה של מריה והוא נכנס,מתיישב לצד מיטתה.

"אהובתי," טום אחז בפרק כף ידה בעדינות כאוחז במשהו שביר.

"אה," הוא נאנח עמוקות,"אני אפילו לא יודע אם מותר לי לקרוא לך ככה." הוא גיחך בעצב.

"את יודעת,מריה.אני מתגעגע אלייך.אני רוצה אותך.פתאום מריאנה לא קיבלה שום משמעות." טום לקח נשימה ארוכה ונאנח,ממשיך.

"הלב שלי נקרע לשניים.בינך לבין מריאנה.אני אוהב אותך,אבל מרגיש שאני חייב את עצמי לוונסה.

אני לא יכול למנוע ממנה את מה שאמא שלי מנעה ממני.את אבא שלי.אני פשוט לא יכול.אני מצטער." קולו של טום כבר בקושי נשמע.

הוא ליטף את ידה של מריה בעדינות,ידו מרחפת מעל ידה,כמלטפת חרסינה ומפחדת לשברה.

"טום." קרא קול קר ואדיש מאחוריו וטום קפא.

'איך ייתכן שהוא היה שם כל הזמן הזה ולא שמעתי אותו? הוא שמע הכל?'

טום התרומם ברגליים רועדות,מסתובב באיטיות ויוצא בעקבות ביל בשתיקה מצמררת.

הם מצאו את עצמם מתיישבים בבית הקפה אשר נמצא בבית החולים.

ביל הזמין קפה לשניהם והתאומים ישבו ומתח בלתי שביר ביניהם.

"ביל..." טום קרא בייאוש אך ביל הרים את ידו כאות שתיקה.

"אני אוהב אותה.אתה מסוגל להבין את זה,טום?" החל ביל לדבר בקול שבור.

טום פתח את פיו לנסות להשחיל מילה אך ביל המשיך.

"אני סוף-סוף אוהב מישהי,ואתה רוצה שוב לקחת לי אותה?

הרי שנינו יודעים מצוין שאתה לא באמת רוצה אותה.זה פשוט החשק שלך לקחת כל מה ששלי.זה תמיד היה ככה.

ושנינו יודעים שפשוט האתגר הזה להשיג אותה לשכב איתה ולזרוק אותה פשוט מלהיב אותך ואתה לא מסוגל לשלוט בעצמך.

אתה פשוט...אני לא יודע איך להגדיר אותך.טום,עד שמשהו שלי...למה?" ביל היה על סף דמעות,קולו היה חרישי.

טום שתק.איך הוא כבר יוכיח לביל שהוא רוצה את מריה לעצמו באמת הפעם? או שזה סתם הרגשה שתחלוף עם הזמן?

הוא באמת אוהב את מריה או שזה שוב האתגר להשיג אותה להשכיב אותה ומאז היא לא תעניין אותו יותר?

והשאלה הכי גדולה ובאמת המשמעותית,הוא באמת עושה את זה בגלל שהיא של ביל?

פיו של טום נפער וכל מחשבותיו ברחו בין רגע.

הוא היה המום למראה מריה שעמדה מאחוריו של ביל.

"אל...תעזבו...אותי..."

מריה התמוטטה על הרצפה כשמלא חוטים מחוברים לידיה והיא חסרת הכרה.

פרק אחרי 30 תגובות.

המשך ערב נעים.