פרק 19:אני לא בוכה,זה הטיפות מהגשם.
הבוקר הפציע,ובשביל מריה הלילה אפילו עוד לא התחיל.היא לא יכלה לעצום עין כל הלילה.
היא פקחה את עיניה בערנות,מביטה בתקרה ונאנחת.זה הולך להיות קשה יותר ממה שחשבה.
דלת חדרה נפתחה בעדינות וזהירות וטום הציץ מבעדה.
"אוה,התעוררת?" שאל בשקט,נכנס וסוגר את הדלת.
"לא ישנתי." חייכה מריה בעצב,עוברת למצב ישיבה ונשענת על הקיר.
"גם אני לא." נאנח טום,מתיישב מולה.
"טום," קראה מריה,משפילה את מבטה ועיניה מחפשות דבר מה להביט בו,העיקר לא להביט בטום.
"כן?" שאל,מחפש את עיניה ללא הצלחה.
"אנחנו צריכים להראות להם שאנחנו אוהבים אותם,נכון? להתעמק בהם ולשכוח אחד מהשני,נכון? זה הרי הדבר הנכון לעשות."
"אלוהים." טום נאנח,מרים את פניה של מריה ומביט בעיניה מלאות העצב.
"את כל כך תמימה וכל כך טובה.אני לא מבין את זה." הוא הניד בראשו כלא מאמין,מחבק את מריה בכל כוחו.
"טום?" קראה מריה אל תוך חולצתו,מרטיבה אותה.
"מממ..?" שאל,מפחד להרפות מהחיבוק.
"אתה צריך להציע נישואים למריאנה.אני לא רוצה שוונסה תחיה ללא אבא.הן צריכות אותך יותר ממני." אמרה,מכאיבה לעצמה ולו.
טום הנהן,עוצם את עיניו ומתכונן למה שהולך לבוא.
"לך.תעשה את זה מהר לפני שנתחרט." אמרה מריה בשקט,מתנתקת מן החיבוק.
טום ניגש אל הדלת,מתנשם עמוק ופותח את הדלת.
"אני יודעת שתצליח לעשות את זה!" ניסתה מריה בניסיון כושל לעודד את טום.
"זה רק...שאני לא יודעת איך אני אצליח לעשות את זה." לחשה לאחר שטום יצא מחדרה והחלה להתלבש.
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
טום נכנס אל חדרן של מריאנה וונסה,מביט בהן ישנות.
הוא התיישב על קצה המיטה,מביט במריאנה.הוא כבר לא הרגיש אליה כמו פעם,בכלל לא.
"טום?" שאלה מריאנה לפתע,מקפיצה את לבו.
"כן.שוב את עושה את זה.כמו פעם." אמר טום,נזכר בעבר.
"כן." פקחה מריאנה את עיניה,מתיישבת וכורכת את ידיה סביב צווארו.
"מריאנה,אנחנו צריכים לדבר.בדחיפות." טום לקח נשימה ארוכה.
"על מה?" שאלה מריאנה בחיוך מצפה.
"עלינו.אני...אני רוצה שנהיה יחד.אני לא רוצה שוונסה תגדל ללא אבא." הוא ענה,מביט בחיוכה שמתרחב.
"אתה אומר לי...שאתה רוצה שאני אגור פה?" שאלה מריאנה באי הבנה.
"לא,מריאנה.אני רוצה שנתחתן." הוא אמר בפה יבש,מביט במריאנה שנמצאת על סף התמוטטות מרוב אושר.
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
מריה ישבה על הנדנדה שנמצאת בגינה של הווילה,מתנדנדת באיטיות ועיניה חוקרות את השמיים.
מצב השמיים היה זהה לרגשותיה,קודרים וקרים ועצובים.
העננים היו כה אפורים שלא ראו בכלל שזהו בוקר וקל היה להתבלבל ולחשוב שזה ערב.
טיפות זעירות החלו לטפטף ומריה הניחה את הקפוצ'ון של חולצתה על ראשה.
היא הרימה את פניה אל השמיים,מרגישה את הטיפות הקרות נופלות על פניה ומכסות אותן.
עיניה של מריה התמלאו דמעות של תסכול ועצב והיא נתנה להן לפרוץ מעיניה,גם ככה לא רואים שהיא בוכה.
היא רק דמיינה את המצבים בהם תצטרך לראות את טום ומריאנה ביחד,ועוד להיות נוכחת בחתונה וכבר הרגישה מועקה.
כיסה של מריה רטט,הפלאפון שלה איים לצאת אם לא תוציא אותו בעצמה.
מריה השחילה את ידה אל הכיס,מוציאה את הפלאפון ומביטה בצג.
"התקבלה הודעה חדשה"
מריה לחצה על 'אישור' והחלה לקרוא את ההודעה אשר קיבלה;
"תיכנסי הביתה! את עוד תחלי שוב,מריה.אוהב אותך."
מריה הכניסה את הפלאפון לכיסה והביטה בווילה,מגלה את ביל ליד החלון,מביט בה.
היא התרוממה מן הנדנדה והתקדמה אל הווילה בצעדים איטיים.
מריה נכנסה אל הווילה,חולצת את נעליה וניגשת אל המטבח,מביטה בטום יושב שם ולוגם מתוך כוס אשר מעלה אדים.
מריה פתחה את פיה במטרה לדבר אך הקדימו אותה.
מריאנה נכנסה אל המטבח,מתקרבת אל טום שקם מכיסאו.
"קוקי!" היא קראה,מחבקת את טום בחוזקה.
הם עמדו מחובקים מספר שניות ולאחר מכן טום אחז בפניה של מריאנה בשתי ידיו והחל לדבר אליה בלחישה בעוד היא מחייכת.
מריה עמדה שם,מסרבת להאמין לעיניה,היא הרגישה גוש בגודל כדור טניס תקוע בגרונה,אינו מאפשר לה לנשום בסדירות.
עיניה מתמלאות בדמעות מחדש.
הם התנתקו אחד מן השנייה,מעיפים מבט קצר לעבר מריה.
"למה את בוכה,מתוקה?" שאלה מריאנה.
"אני לא בוכה,זה הטיפות מהגשם." חייכה מריה באילוץ והסתובבה,מתקדמת אל גרם המדרגות,רגליה נעות מעצמן.
פתאום זה נראה לה רעיון לא כל כך טוב.
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
טום הביט במקום בו עמדה מריה לפני מספר שניות וליבו נצבט.
'אני מצטער.' צעק בתוכו.
"טומי,היא מוזרה.מאיפה היא?" שאלה מריאנה בגיחוך מזלזל.
"חברה של ביל." ענה טום בקול קר.
"אני כל כך מאושרת! אני רוצה שזה יקרה מהר ככל האפשר! אז מסיבת האירוסין תהיה בעוד שבועיים.אוקיי?" שאלה מריאנה בהתלהבות.
טום הרגיש את גופו מתקשח.
"כל כך מהר?" שאל,בולע באיטיות.
"ברור! אין דבר שאני רוצה יותר מלהיות איתך." חייכה מריאנה,רצה להתקשר ולהודיע לאמה.
טום נאנח בכבדות והתיישב על מקומו,ממשיך לשתות את הקפה שהספיק להתקרר.
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
מריה פתחה את דלת חדרו של ביל,מביטה בו שוכב במיטתו,מכוסה בשמיכה עבה.
"בוקר טוב." חייך ביל.
"בוקר..." חייכה מריה חיוך קטנטן,כמעט אינו מורגש.
"את בוכה?" שאל ביל כאשר היא התקרבה.
"מה פתאום.אני לא בוכה,זה מהטיפות של הגשם." אמרה,מנגבת את פניה.
"אה,כבר חשבתי בכית." ביל לא הפסיק לחייך,עוטף את מריה בזרועותיו.
"בא לך קפה?" היא שאלה,מחפשת תירוץ.
"בטח." צחק ביל והשניים ירדו אל המטבח,מוצאים שם את טום.
ביל התעלם מנוכחותו של טום.
"כמה סוכר,מתוקה?" שאל ביל ונעמד עם הגב אליהם.
"שתיים." ענתה מריה,לא מורידה את מבטה מטום.
ביל הגיש למריה ספל קפה מעלה אדים חמים והתיישב לצידה גם הוא עם ספל דומה.
טום עקב במבטו אחרי פעולותיהם,לא מחסיר אף פרט.
מבטה של מריה נתפס בזה של טום ועיניים נפגשו,מראות רק כאב.
אם זה הדבר הנכון לעשות,למה הם לא מרגישים שזה נכון?
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
מריאנה ישבה בחדרה,מלטפת את וונסה.
פלאפונה צלצל ומריאנה מיהרה לענות.
"הלו? שלום,מתוק.כן,הוא אצלי בכיס.אנחנו הולכים להתחתן." אמרה בחיוך מרוצה.
הדלת נפתחה במהירות וליבה של מריאנה זינק לעננים.
"אני אדבר איתך אחר כך." סיננה אל המכשיר וניתקה.
"עם מי דיברת?" הביט בה טום ברצינות.
מריאנה פתחה את פיה אך שום קול לא בקע ממנה.היא נלחצה.
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
"מריה? מריה,את פה?" שאל ביל מספר פעמים.
"מה? כן,כן.סתם,התחלתי לחשוב." היא חייכה.
"אז את שומעת? טום ומריאנה הולכים להתחתן ו...-" ביל החל לדבר ומריה הביטה בו וביל נעצר.
"קרה משהו?" שאל,מריה התנהגה מוזר.
"לא,לא.תסלח לי? אני רוצה לצאת החוצה." מריה התחמקה החוצה מבלי לשמוע את תשובתו.
היא חזרה לשבת על הנדנדה,מכסה את ראשה בקפוצ'ון שוב.
היא הרימה את פניה לשמיים הכהים,מרגישה את הטיפות הקרות שוטפות את פניה,מתערבבות יחד עם דמעותיה.
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
טום התקרב אל החלון,מביט דרך החלון על הנדנדה האהובה עליו.
ליבו רטט וחיוך קטן נפרש על פניו והוא היה צריך לנשוך את שפתיו בשביל לשמור עליו קטן.
"אני אחזור בקרוב." הוא מלמל,יוצא מהחדר במהירות.
מריאנה נאנחה בהקלה.
"איזה מזל.נכון,בובה?" חייכה מריאנה אל וונסה,מושיטה לה את אחד הצעצועים שלה.
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
מריה ישבה בעיניים עצומות על הנדנדה ונעה באיטיות.
"אתה יודע למה אני אוהבת את הגשם? ככה אף פעם לא רואים מתי אני בוכה." אמרה בשקט,בחיוך קטן של עצב.
טום תהה איך היא ידעה שהוא שם ולפני שהספיק לשאול אותה היא ענתה.
"הריח שלך מסגיר אותך."
"הו,אני מצטער.בפעם הבאה לא אתבשם." אמר טום בקול דרמטי מדומה.
"זה בסדר." חייכה מריה,פוקחת את עיניה.
"מה את רומזת? שלא תאהבי אותי אם אני אסריח?" שאל טום ומריה צחקה.
הוא עמד מולה,הטיפות מרטיבות את פניו המלאכיות למרות הקפוצ'ון שעל ראשו.
עיניו החומות חדרו לתוכה,המיסו אותה למרות הקור.
היא הרגישה מוצפת אהבה אליו ולא יכלה לתאר את האהבה הזאת במילים.
היא חשבה שבמילים לבטא את אהבתה כלפיו זה בלתי אפשרי.
"היי,מה קורה? למה את בוהה בי ככה?" שאל טום בחיוך.
"סתם." חייכה מריה,מרגישה מובכת.
"אני עושה לך את זה,נכון?" הוא צחק.
"נו ברור.אין ספק." צחקה גם היא.
לפתע מריה השתתקה,מקשיבה לצחוקו של טום,צחוק אשר נשמע כמוזיקה נעימה לאוזניה.והיא לא יכלה לא לחייך למראהו צוחק.
איך היא הולכת לשכוח אותו ככה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
