הנה לכם פרק :)

~בפרק הקודם~

"אני עושה לך את זה,נכון?" הוא צחק.

"נו ברור.אין ספק." צחקה גם היא.

לפתע מריה השתתקה,מקשיבה לצחוקו של טום,צחוק אשר נשמע כמוזיקה נעימה לאוזניה.והיא לא יכלה לא לחייך למראהו צוחק.

איך היא הולכת לשכוח אותו ככה?

פרק 20:כל הזמן שבעולם

חלפו שבועיים.שבועיים כואבים למדי עבור מריה וטום ושבועיים מדהימים עבור מריאנה וביל.

יום מסיבת האירוסין הגיע.

"טום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" נשמעה צעקה חדה ברחבי הבית.

"מה?!" נכנס טום בסערה לחדרה של מריאנה,הוא היה עצבני מתמיד.

"אתה צריך להתארגן." חייכה מריאנה.

"מריאנה,המסיבה מתחילה רק בצהריים.עכשיו רק בוקר!" הוא אמר,רגלו רוטטת מעצבים.

"אני יודעת.אל תהיה עצבני,בוא אני ארגיע אותך." מריאנה תפסה בפניו,פותחת בנשיקה לוהטת אך טום נסוג לאחור.

"אני הולך להתקלח." סינן,יוצא מחדרה ומנגב את שפתיו בעזרת שרוול חולצתו.

♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥

כבר כמה ימים נמשכו ככה שלא הצליחה להירדם.

היא שכבה על גבה,בוהה בתקרה ומקשיבה לשיחתם של מריאנה וטום.בכל זאת,הם חדר ממול.

"היום." לחשה לעצמה בכאב.היא התפללה שהזמן ייעצר.

היא ידעה שביכולתה לעצור את זה,לגרום לכך שהם לא יתארסו.אבל יותר מדי אנשים ייפגעו מזה.היא לא הרשתה לעצמה.

בשבועיים הללו,ניסתה להעניק לביל את כל האהבה שהוא הרגיש כלפיה אך ללא הצלחה.

דלת חדרה נפתחה וביל נכנס בחיוך.

מריה הייתה צריכה להתאמץ בחוזקה כדי לחייך חיוך פצפון,כמעט בלתי מורגש.

"היום הם מתארסים!" חייך ביל,מתיישב לידה.

מריה הנהנה,מרגישה את גרונה יבש מדי.

"את בסדר?" שאל ביל,מוחק את חיוכו ומקולו בוקעת דאגה.

מריה הנהנה שנית,"פשוט לא מרגישה כל כך טוב."

"הו,בובה." אמר ביל בקול ילדותי,מחבק את מריה בחוזקה.

"אתה יכול להכין לי ארוחת בוקר,בבקשה?" שאלה מריה חרישית.

"ברור." נעמד ביל על רגליו,מחייך ויורד לגשת למלאכתו.

הרגשה רעה עטפה את מריה,הרגשת תסכול.על כך שלא יכלה להשיב לביל על כל אהבתו.

היא התלבשה במהירות,צחצחה את שיניה ושטפה את פניה,יורדת אל המטבח.

ביל לא היה שם.מריה הביטה סביב והבחינה בפתק על המקרר.

"יפה שלי,אני קונה וופל בלגי וחוזר.נשיקות."

מריה התיישבה מול ספל הקפה שביל כבר הספיק להכין לה ולגמה ממנו בזהירות.

טעם מר-מתוק התפשט בפיה.

"בוקר טוב." קול קרא מאחוריה.מריה כמעט נחנקה מהקפה והחלה להשתעל.

"וואו,את בסדר?" טום תפח על גבה ומריה חזרה לעצמה.

"איפה ביל?" שאל טום.

"הלך לחנות." ענתה מריה.

טום התיישב לצידה.

"אני מתארס היום." לחש כאילו לא עיכל את זה עדיין.

"כן." הנהנה מריה,מתרכזת בקפה.

"אני לא מאמין איך עברו שבועיים מהר כל כך." מלמל טום.

"נכון." גיחכה מריה בעצב.

"תגיד טום,אתה חושב שאיפה שם,מתישהו,יש מקום בשבילך ובשבילי? רק שנינו?" שאלה מריה,נושכת את שפתיה.

"אני מקווה." ענה טום,נאנח.

"חזרתי!" דלת הכניסה לווילה נפתחה וריח וופל חדר אל הבית.

ביל נכנס אל המטבח וחייך אל טום.בשבועיים האלו ביל התעלם ממה שקרה להם.התנהג רגיל.

"אז מה,אח תאום? מתרגש?" שאל ביל,פותח את האריזה של הוופל החם ומוציא שני צלחות.

"אה,בערך." ענה טום ביובש,מחליף מבטים מהירים עם מריה.

"הלוואי יום האירוסין שלי יגיע כל כך מהר כמו שלך." אמר ביל בחיוך והסתובב,מביט במריה.

מריה החווירה.

"היא נהייתה לבנה," צחק ביל והתקרב אליה,"תרגעי.לך אני אתן את כל הזמן שבעולם."

מריה חזרה לעצמה,מחייכת לכיוונו חיוך מלאכותי ואוחזת בפניה.

"כן,אחי ייתן לך את כל הזמן." סינן טום,ספק אל מריה ספק אל ביל ועזב את המטבח.

"מה הבעיה שלו?" צחק ביל,מדחיק את העובדה שהוא פוגע באחיו בכוונה.

"לא יודעת.עזוב אותו." מריה נהייתה תוקפנית,חסרת מצב רוח.

"מה יש לך?" שאל ביל.

"כלום." ענתה מריה,יוצאת מהמטבח אל חדרה.

אט-אט הבית התמלא אורחים,קרובי משפחה וחברים.

מריאנה וטום עמדו ליד הכניסה,לבושם מהודר.

מריאנה הייתה לבושה בשמלת מיני קצרה בגוון לילך-תכלת,נעלה נעלי עקב לבנות,ותכשיטים כסופים עדינים.

טום היה לבוש בחליפת ספורט גדולה עליו בשתי מידות בגווני כחול.

הם קידמו את פניהם את האורחים ובירכו אותם בברוכים הבאים.

מריה החזיקה בידה כוס יין אדום והביטה בהם מהצד,בוערת מבפנים.

"שלום." קול נעים נשמע באוזנה,זוג ידיים גבריות נכרכות סביב מותניה ברכות.

"ביל." ציינה מריה כמובן מאליו.

"מי חשבת?" שאל ביל,תוהה.

"אף אחד." חייכה מריה.

"בואי,תכירי את אמא שלי." ביל התנתק ממותניה,אוחז בידה.

"מה? עכשיו?" שאלה מריה,מפחדת לזוז לו לשנייה ממקומה.

"כן,אל תדאגי.אמא שלי נחמדה.ויש לך את כל הזמן שבעולם כדי להתחבב עליה." ביל צחקק,מושך אותה כמעט בכוח לעבר אמו.

♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥

טום הציץ לצד,מביט במקומה הריק של מריה.

כיוון שנדהם לגלות שהיא לא שם,הסתובב במהירות והביט במקום מספר שניות.

"מה יש?" שאלה מריאנה בחיוך קורן.

"כלום.אני צריך כוס מים." הוא ענה בגרון יבש.באמת הזדקק לכוס מים צוננים,או לפחות למשקה חזק.

"עכשיו?! אתה לא יכול!" סיננה מריאנה מבין שיניה,ממשיכה לחייך בזיוף אל האורחים שנוהרים אל הווילה.

"אני צריך לשתות!" טום הביט בה בחומרה והסתובב,מתרחק ומותיר את מריאנה זועמת.

טום הסתובב ברחבי הווילה כשבידו כוס וודקה,לוגם ממנה מדי פעם וממלא אותה מחדש לפי הצורך.

מטרתו הייתה ברורה,למצוא את מריה.

הוא המשיך להלך בווילה,שוכח מהאנשים שמסתובבים בביתו,כשלרגע עצרה אותו אימו.

"טום!" צעקה לכיוונו.

טום הסתובב,מביט בשלושה שניצבו לפניו;אימו,אחיו,והנערה שאהב.

"היי,אמא." הוא חיבק אותה.

"טום,אתה מסריח מאלכוהול.מה שתית?" סימון הנידה בראשה,נוטלת מידיו את כוס הוודקה.

"אני? כלום." צחק טום.

"טום,אתה שתוי." ביל אמר,כמנסה להוכיח זאת.

"מה אתה אומר!" טום חייך.

"ביל,אנחנו צריכים ללכת למריאנה ולהגיד לה מה קרה ושתאסוף את האורחים בחדר האורחים." סימון ציוותה.

ביל העיף מבט מהסס באחיו ואז במריה ולאחר מכן ירד אל קומת הקרקע.

"מריה,תוכלי לקחת אותו למקלחת?" שאלה סימון,מריה הנהנה.

"תודה." אמם של התאומים הנהנה ונעלמה בין האורחים הרבים.

מריה הביטה בטום,בחיים לא הייתה חושבת שהוא שיכור,הרי נראה צלול לגמריי.

היא אחזה בידו והובילה אותו לחדר האמבטיה שבחדרה ונעלה את הדלת.

"תיכנס למקלחת,טום.אני אביא לך בגדים בנתיים." מריה אמרה וטום החל להתפשט,מתחיל בחולצתו,חושף פלג גוף עליון שנראה רק בטלוויזיה.

מריה הבחינה בכך שבהתה בו דקות שלמות ומיד פנתה ללכת אך הוא תפס בידה,מצמיד אותה לגופו.

"לאן את הולכת?" חייך טום.החיוך שמריה כל כך אהבה.

"אא..הה...נו...בגדים..." אמרה בקושי רב.

"אני לא צריך בגדים." הוא המשיך לחייך,ידיו נחות על מותניה.

"טום,אתה מתארס היום,למריאנה." מריה נשכה את שפתה התחתונה,מתקשה להתנתק אך לבסוף מצליחה.

"אני יודע.אבל אני לא רוצה." כבש טום את פניו בכפות ידיו ונשען על דופן האמבטיה.

"טומי..." לחשה מריה,כה רוצה היא לגשת אליו ולחבקו אך היא יודעת שזה אסור.

הרצון היה כל כך חזק אבל משהו מבפנים גרם לה לעצור.

"תבואי אליי,בבקשה." טום הוריד את ידיו מפניו,עיניי הדבש שלו הביטו בה בכנות וליבו צרב.

מריה נשכה את שפתה התחתונה ויצאה מחדר האמבטיה.

היא טרקה את הדלת ונשענה עליה,מלאת דמעות היא החליקה במורד הדלת עד שהגיעה אל הרצפה.

טום הרגיש את ליבו נשבר לרסיסים.

הוא עצם את עיניו,נזכר בתוכנית שתכנן כדי לקבל כמה רגעים עם מריה.

הוא נזכר איך שנכנס אל תוך המטבח,מקום ריק מאורחים,ושפך אלכוהול על רחבי גופו.

כל זה בתקווה שמריה תהיה זו שתיקח אותו למקלחת וזה הצליח,רק שעכשיו הוא לא ידע אם זה קרה לטובה.

הוא נשען על הדלת והחליק במורדה עד הרצפה,נאנח.

♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥

ביל התקרב אל מריאנה במהירות,לוחש באוזנה דבר מה וזו החמירה פנים.

לפני שהספיקה להגיב,מכשיר הפלאפון של מריאנה צלצל,מבט אחד על הצג הספיק עבורה.

"ביל,אני חייבת ללכת.אמא שלי מתקשרת.תטפל בהם למשך 5 דקות." אמרה מריאנה ועלתה במעלה המדרגות במהירות.

במסדרון ענתה מריאנה לשיחה,נכנסת לחדרה במהרה.

"אמרתי לך לא להתקשר! הוא כבר שלי! אתה רוצה שאני אקדים את החתונה?! ותגיד לי,איך אתה בדיוק רוצה שאני אעשה את זה?!

מזאת אומרת,אין לי את כל הזמן שבעולם?! אתה משוגע! התוכנית חרפנה אותך! אוקיי,ביי!" מריאנה צעקה אל תוך פומית הפלאפון,

צעקה בחופשיות באי ידיעה שמריה עומדת מאחורי דלת חדרה ושומעת הכל.

מקווה שאהבתם =]