~בפרק הקודם~
במסדרון ענתה מריאנה לשיחה,נכנסת לחדרה במהרה.
"אמרתי לך לא להתקשר! הוא כבר שלי! אתה רוצה שאני אקדים את החתונה?! ותגיד לי,איך אתה בדיוק רוצה שאני אעשה את זה?!
מזאת אומרת,אין לי את כל הזמן שבעולם?! אתה משוגע! התוכנית חרפנה אותך! אוקיי,ביי!" מריאנה צעקה אל תוך פומית הפלאפון,
צעקה בחופשיות באי ידיעה שמריה עומדת מאחורי דלת חדרה ושומעת הכל.
פרק 21:לנשוך שפתיים ולשתוק
מריה נכנסה לחדר האמבטיה בו טום ישב על הרצפה ומבטו הופנה אליה אוטומטית.
"מה קרה?" הוא התרומם אליה,אוחז בפניה בכפות ידיו ומבחין בצבע פניה החיוור.
"טום..." מריה דיברה חלושות,קולה בוקע בטונים זעירים וחרישיים.
"מה יש?" טום כבר החל לדאוג.
"אני...שמעתי..." היא מלמלה.
"מה שמעת?" טום הדחיק בה.
"לא משנה.לא חשוב." מריה שבה לעצמה,"הנה,הבאתי לך את הבגדים.אבל אתה...אפילו לא נכנסת לאמבטיה!"
"תודה.כן,אני...מוטרד."
"ממה?" נשכה מריה את שפתיה.
"את יודעת,מריאנה וונסה." ענה טום ומריה החווירה שנית למשמע השם.
"מה קורה לך היום?!" טום אחז בשני צידי פניה בכפות ידיו והביט בה.
"לא מרגישה טוב.תתקלח,יש לך אורחים." מריה נרתעה לאחור,מתנתקת את עצמה ממגע ידיו הממכר.
טום נותר מאחור,שותק.גופו מסרב להכיר בעובדה כי הלכה ממנו.
"טום?" שאלה מריה,פניה מופנות כלפי הדלת וגבה כלפי טום.
"כן?" שאל,קולו רועד במקצת.
"לא שתית,נכון?" שאלה בגיחוך.
טום השפיל את מבטו,מחייך.
"ידעתי." אמרה בחיוך ניצחון.
מריה יצאה מחדר האמבטיה,ממשיכה לנשוך את שפתיה עד כדי כך שצבען נהפך אדום חזק.
היא פחדה שאם לא תנשוך את שפתיה,תדבר.
היא פחדה לדבר,ידעה שתהרוס הכל.
היא ידעה שבסיפור הזה היא נותרה לבדה.
היא נקרעה לשני חצאים.האחד דורש לספר לטום את האמת.השני פוחד להרוס הכל.
מריה הבינה,שבפעם הראשונה בחייה,היא תצטרך לנשוך את שפתיה ולשתוק.
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
מריאנה יצאה אל חדר האורחים,עיני כל האורחים מופנות אליה.
היא חייכה בזיוף,יורה לעבר ביל מבטים שואלים.ביל בתגובה רק משך בכתפיו.
"טום מיד יירד,ונוכל להתחיל." הודיעה מריאנה,לא מסיטה את מבטה לרגע מגרם המדרגות.
"ביל! איפה הוא?" מריאנה התקרבה אל ביל ולחשה באוזנו.
"מתקלח!" ענה ביל,כמעט צועק.
"תגרום לו לבוא יותר מהר!" מריאנה הרימה את טונה.
ביל אחז בידה בכוח,"לכי ותקראי לו לבד.אני לא עבד שלך." הוא סינן מבין שיניו בעצבנות והלך.
מריאנה רקעה בעצבנות על הרצפה ברגליה כילדה קטנה שסירבו לקנות לה את הצעצוע שכה רצתה.
"אני כבר חוזרת." חייכה מריאנה בחיוך המזויף שלה ונעלמה אל המטבח.
היא הרגישה שהיא צריכה משקה חזק שיגרום לה להחזיק מעמד.
מריאנה מזגה משקה אלכוהול שאפילו לא טרחה לקרוא את שמו אל תוך כוס זכוכית גבוהה.
היא הביטה מספר שניות בגביע הזכוכית המלא במשקה ולאחר מכן התבוננה בבקבוק,ללא יותר מדי התלבטויות אחזה מריאנה בבקבוק ולגמה ממנו לגימות ארוכות.
מריה נכנסה אל המטבח,מחווירה בעקבות כך שראתה את מריאנה.
"מריוש!" חייכה מריאנה והניחה את הבקבוק על השולחן.
מריה קפאה במקומה,מביטה במריאנה מתקרבת אליה.
"וואו,את חיוורת,ילדה.לכי תתאפרי או משהו." גיחכה מריאנה,אוחזת בלחי של מריה בציפורניה הארוכות והמטופחות.
מריה נרתעה לאחור,עדיין מרגישה את מגעה הקר של ידיה של מריאנה על לחיה.
מריאנה צחקה וצלצול הפלאפון שלה התנגן ברחבי המטבח,חיוכה נמחק.
היא הוציאה את פלאפונה מן הכיס תוך כדי זה נועצת מבט מאיים על מריה.
"הלו? אני לא יכולה לדבר עכשיו.ביי." אמרה במהרה ויצאה מן המטבח,חולפת על פני מריה.
מריה נותרה במטבח,עומדת ללא נוע,תחושת בחילה עטפה אותה.
"מר? הכל בסדר?" ביל צץ משום מקום אל המטבח,מחייך את אותו החיוך קורן אושר מזה שבועיים.
"כן.ברור." ענתה מריה.
"את שוב חיוורת.את בטוחה שאת בסדר?" ביל נראה מודאג.
"כן,זה פשוט..הרבה אנשים גורמים לי להילחץ." היא נשכה את שפתה התחתונה.
"אה,זה." חייך ביל ועטף אותה בין זרועותיו.
היא תהתה למה לא הרגישה בטוחה כל כך בזרועותיו של ביל בניגוד לאיך שהרגישה בין של טום.
היא שנאה את עצמה על אהבתה אליו.
"יהיה בסדר." לחש ביל ומריה עצמה את עיניה,מנסה להאמין שבאמת יהיה בסדר.
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
"אני מצטער שנעלמתי." טום הופיע בחדר האורחים,מחייך חיוך מבויש.
כמה וכמה קרובי משפחה בירכו את הזוג וכעבור שעתיים התפזרו כל האורחים מהבית,מותירים אותו שקט.
"חתיכת יום,הא?" חייך ביל,נאנח וקורס על הספה כשמטאטא בידיו.
"כן." השיב טום.
"טום,אנחנו יכולים לדבר?" מריה הופיעה,עומדת בגרם המדרגות כשעל פניה הבעה ריקה.
"בטח." ענה,קם מהספה ועולה בעקבותיה לכיוון חדרו.
הם נכנסו אל חדרו,לא סוגרים את הדלת עד הסוף.
"תסגור." ביקשה מריה,חרדה מהמחשבה שמריאנה עלולה לשמוע.
"למה? זאת סך הכל הדלת.אין פה אף אחד שיש לו סודות." גיחך טום.
מריה התבוננה בו,בעיניו.הוא לא היה עצמו והיא קלטה את זה מיד.
"טוב,לא חשוב.טום,תשמע...אני שמעתי את מריאנה מדברת בפלאפון...היא..." מריה החלה לספר אך השתתקה.
"נו?" טום נהפך קצר-רוח.
"היא...-" מריה אזרה אומץ לבסוף והחלה לדבר אך מריאנה נכנסה בפתאומיות לחדר.
"טום!" היא חייכה אליו,מחבקת אותו מבלי שיכל להגיב ומעבר לכתפו היא הביטה במריה במבט רצחני.
לבה של מריה צנח אל תחתוניה.'אני והפה הגדול שלי.'
מריאנה אחזה בפניו של טום והדביקה לפיו נשיקות רבות כמתעלמת ממריה ששם.
"אני...אני אשאיר אתכם לבד." מריה אמרה,יוצאת מהחדר במהירות.
"מריאנה!" טום אחז בה,מרחיק אותה ממנו.
"מה?" שאלה במבט תמים.
"זה לא מתאים עכשיו.אני ומריה דיברנו-" , "טומי,הילדה הזאת חולה לך על התחת ותעשה הכל בשביל להפריד בינינו! אל תאמין לה!"
"אויש,שטויות." מלמל טום.
"אני רצינית איתך.תבטיח שלא תקשיב לה." מריאנה הביטה בעיניו.
"אני-" , "תבטיח!!!"
"בסדר." נכנע טום.
"טוב,אני אלך להאכיל את ונסה." מריאנה חייכה בשביעות רצון ויצאה מחדרו לכיוון הגינה,שם ידעה שתמצא את מה שחיפשה.
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
מריה התיישבה על הנדנדה,עוצמת את עיניה.
"לא יכולת לנשוך את השפתיים ולשתוק?!" לפני שמריה קלטה מה קורה,היא נתפסה משיערה וזוג עיניים אפורות וקרות חדרו לתוך שלה.
"תעזי להרוס לי.אני רוצה לראות שתעשי את זה.אף שערה בלונדינית לא תישאר לך על הראש!
את חושבת שאני ארשה שילדונת תבוא ותהרוס לי את התוכניות?! את טועה,מתוקה." מריאנה איימה ועזבה את שערה של מריה בכוח.
מריה אחזה בשערה,דמעות מלאו את עיניי החום שלה.
"תעזי לפתוח את הפה!" צעקה מריאנה ונעלמה בין שיחי הוורדים שבגינה.
מריה נותרה לבד.היא מעולם לא הרגישה כה לבד.אפילו ברחוב,בו הייתה לבד מתמיד,הרגישה יותר טוב מאשר כאן.
היא ישבה בגינה שעות,עיניה לא מפסיקות לייצר דמעות עצב.
כאשר החשכה החלה להתפוגג והשחר החל לעלות,הבינה מריה שישבה בחוץ כל הלילה.
השמש רק בצבצה מתוך קו האופק הרחוק ורוח קרירה עטפה את מריה ופרעה את שיערה,צעדים חלושים נשמעו מאחוריה.
"מה אתה רוצה?" שאלה,אט-אט חבל הסבלנות שלה החל להיפרם.
"אותך." לחש טום מאחוריה,מצמרר אותה.
"תפסיק עם זה." אמרה מריה,דמעותיה מופיעות מחדש.
"אני רוצה אותך! אל תגידי לי להפסיק עם זה." קרא טום.
"תפסיק!" צעקה מריה,מתרוממת מהנדנדה ונעמדת מולו.
"תפסיק לשחק בי! תפסיק להגיד שאתה אוהב אותי ורוצה אותי! תפסיק לקפוץ ממריאנה אליי! תפסיק! אני כבר נשברת לי לאט עם המילים היפות שלך!
אתה לא מפסיק להכאיב לי! רק מחמיר את הכל.אני רוצה שתעזוב אותי! למה התאהבתי בך מההתחלה,למה?
אתה יודע איך אני מקללת את היום בו פגשתי אותך ואת ביל? יודע? לא! מהיום הזה הכל הפך לגיהינום עבורי.
נתת לי בית,נתת לי בגדים,נתת לי חום,נתת לי כסף,אוכל,מים.אבל את הדבר הכי חשוב אתה גוזל ממני.אהבה.
אם אתה לא רוצה אותי,אם אתה ממשיך עם מריאנה – תגיד לעזאזל! כדי שאני לא אהיה הפתטית והמפגרת שמאוהבת בך בזמן שאתה רוקד על שתי חתונות!
נקרעת בין לספר לך ולהרוס את הכל או לשתוק ואתה תחיה בשקר.טום,אני נשברת..." קולה כבר דעך,עיניה כבו,רק ליבה נשמע פועם בחוזקה לצד טפטופי הגשם שהחלו.
מקווה שאהבתם :)
25 תגובות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
