"אני אתן לכם לדבר." נטשה כחכה בגרונה ויצאה מהחדר.

ביל הביט במריה בכעס,אך זו העדיפה להתעמק בלעקוב בעיניה אחרי נטשה.

הוא התיישב על מיטתה,מבטו דורש הסבר.לעומת זאת ליבו לא היה צריך שום הסבר,ליבו ידע את העובדות מצוין.

אצבעותיה של מריה עסקו במצעי המיטה,היא פחדה להביט בעיניו.

"מריה,תעני.על מי דיברתן?" ביל רצה לאחוז בידה אך התחרט מיד.

אמנם אהבתו כלפיי מריה הייתה גדולה,אבל אהבתו כלפיי עצמו הייתה גדולה יותר.

"אני...ביל,למה הקשבת בכלל?" מריה הרימה את פניה סוף כל סוף.

"אני?" אופס,ביל נתפס.

"סתם עברתי..." הוא שיחק עם עגילו הכסוף בלשון בעזרת שיניו מרוב לחץ.

"והתחלת לצותת." האשימה מריה.

"ואת יכולה לכעוס עליי בגלל זה?" הוא שאל.

"כן!" היא אמרה בכעס,"לא רק לך יש את הזכות לכעוס עליי!"

"אבל הסיבה שלי הגיונית!" ביל הרים את קולו.

"אה,שלי לא?!" ומריה הרימה את שלה.

היא לא רצתה לריב עם ביל,היא אהבה אותו,כאח.

"אני לא רוצה לריב איתך." ביל לחש,אוחז בפניה של מריה בעדינות ומביט בעיניה.

מילותיו,עיניו,הזכירו לה את איך שטום אמר לה את אותו הדבר.

מריה נרתעה והשתחררה מידיו של ביל.

"ביל,אני לא יכולה להיות איתך.ונשבר לי הלב כשאתה נותן לי אהבה,ואני לא יכולה להחזיר לך אותה.

שתינו יודעים טוב מאוד שאני אוהבת את..." מריה השתתקה,היה לה קשה לפגוע בביל.

"את טום." ביל השלים אותה,לוקח לריאותיו נשימה עמוקה.

"ו...אם יכאב לך שאני אגור כאן,אני אלך.רק תגיד." היא המשיכה.

"לא,מה פתאום.את נשארת כאן.זה בסדר." ביל ניסה לחייך.

מריה אחזה בכף ידו בשתי כפות ידיה,מזהרת לא להפיל את המגבת שעל גופה,נושקת עליה ברוך ומביטה בעיניו בהתנצלות.

"אני אוהב אותך." ביל לחש,מחייך בעצב ומשחרר את ידו ממריה.ביל קם ויצא מהחדר.

מריה נשכבה על מיטתה ועצמה את עיניה.

"לפחות מדבר אחד נפטרתי.מסכן ביל..." מריה לחשה לעצמה.

"למה ביל מסכן?" הדלת נטרקה ומריה התרוממה במהירות.

"מה יש לכם היום עם הקטע הזה לצותת לאנשים?!" מריה שאלה את טום בכעס ולאחר מכן הבחינה בגופו החשוף מלבד תחתוני הבוקסר שלבש.

עוד נותרו עליו כמה טיפות מים מהמקלחת שעבר מלפני דקות ספורות.

מריה נשכה את שפתיה.

"למה ביל מסכן?" טום נעל את הדלת מבלי שמריה תשים לב והתיישב על מיטתה בנוחיות.

"מה אכפת לך?" שאלה בקרירות,מריה הרגישה רע כשדיברה אל טום ככה.

"אכפת לי.למה הוא מסכן?" טום התעקש.

"סתם,נפרדנו." ענתה מריה.

"וזה הביג דיל?" טום גיחך.

"אממ...כן." מריה החלה להתעצבן.

"הוא ישרוד." הוא חייך ועצם את עיניו.

"אני רוצה להתלבש וללכת לישון." היא אמרה,כמודיעה לו.

"נו ומה אני מפריע לך? לכי על זה." הוא צחק.

"צא מפה." ציוותה עליו.

"את מגרשת אותי מהחדר שלי?" טום פקח את עיניו.

"סוג של,כן." ענתה מריה.

"את לא יכולה לעשות לי את זה!" טום דיבר בדרמטיות מזויפת,מתרומם ממיטתה.

"בוא נתערב? לך כבר." היא החלה לאבד את סבלנותה.

"אל תגרשי אותי,אהובתי." הוא כרע ברך תחתיה,אוחז בידה.

"לך כבר!!!!!!" צעקה מריה,צוחקת.

טום קם והתקדם לדלת,פותח אותה עם מפתחו ויוצא מחדרה של מריה.

בדרכו לחדרו חלף על פני חדרה של מריאנה,שומע את שיחתה בפלאפון.

בהתחלה לא רצה לצותת אבל דחף פתאומי שלט בו וטום נצמד לדלת,מקשיב בדריכות.

"זהו הוא שלי.עכשיו אני אוכל להתגרש ולתבוע אותו.כן,ואז לרושש אותו.לא,אין לו מושג שוונסה לא הבת שלו.

הוא כמו עיוור,לא שאל כלום,לא רצה לדעת."

הוא שמע את קולה של מריאנה וסירב להגיב,הכל התבהר פתאום.

מריה לא שיקרה.האיש שהיה לבוש שחור שנכנס לכנסייה היה אביה של ונסה.בגלל זה מריאנה הגיחה פתאום משומקום.

הוא השתנק.

"נדבר אחר כך." הוא שמע את מריאנה מנתקת את הפלאפון ופסיעותיה נשמעו מתקרבות.

הדלת נפתחה ומריאנה עמדה בפתח,מחייכת.

"טומי,כמה זמן עמדת פה?" היא המשיכה לחייך,כבר חושבת על דרך יציאה מהתסבוכת שנכנסה אליה.

"באתי לפני רגע." טום חייך בחזרה,מרגיש את דמו חוזר לזרום ברחבי גופו.

"שמעת משהו?" שאלה מריאנה בחדשנות.

"הייתי אמור?" הוא התחמק.

"לא." צחקקה מריאנה בזיוף,היא נכנסה לחדרה וטום בעקבותיה.

"בעלי היקר,אתה רוצה פינוק?" מריאנה דחקה את טום לקיר ונמרחה על גופו,נתלית בעזרת זרועותיה על צווארו.

"לא,אני עייף." טום התרחק ממנה,מוריד אותה ממנו.

"ממתי טום קאוליץ עייף בשביל פינוק?" שאלה מריאנה בחיוך.

"מהיום." ענה טום באדישות,"לילה טוב."

הוא יצא מחדרה של מריאנה,עדיין מזועזע.

טום התקרב לחדרו של ביל,פותח את הדלת ומגלה שהוא לא שם.

הוא הביט סביב והבין מיד,אם ביל מבואס\עצבני תמיד הוא ייקח סיגריה,ואיפה? במרפסת מן הסתם.

טום ניגש אל המרפסת,שומע את ביל מדבר.

"כרגיל,כולן אוהבות את טום.כולן תמיד ילכו לטום.אני לא מבין אותן.הוא מתייחס אליהן כל כך רע!

הן אוהבות את היחס הזה? אלוהים!"

"ביל," טום קרא,נכנס למרפסת.

"מה?! אתה מצותת לי עכשיו?!" ביל הסתובב בעצבנות.

"תרגע!" טום צעק.

"לא רוצה להירגע! אל תגיד לי להירגע!" ביל כיבה את הסיגריה באגרסיביות.

"תנשום!" טום החל להתעצבן.

"אל תגיד לי לנשום!!!" ביל כבר איבד את עצמו ודחף את טום,קומץ את ידו לאגרוף ומטיח אותו בפניו של טום בכל כוחו.

טום נהדף אל הקיר ושיווי משקלו בגד בו.הוא נפל.

הוא הרים את מבטו והביט בביל כלא מאמין.

"טום,אני מצטער..." ביל חזר לעצמו,מושיט יד לעזרה לאחיו.

טום הביט ביד המושטת בעלבון והעיף אותה ממנו.

"טום?" ביל שאל בזהירות,מפחד ממה שעשה.

טום לא ענה,רק התרומם והלך משם,מותיר את ביל המתחרט לבד.

"שיט." סינן ביל ונשען על מעקה המרפסת,מחפש פתרון לשברון הלב שלו.

 ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ 

טום נכנס למטבח בעקבות חיפושים אחר מטלית לחה,שפתו התחתונה נסדקה בגלל האגרוף,לא טורח אף להדליק את האור.

"יש פה מישהו?" קול עדין הגיע מתחילת המטבח,מקפיץ את טום במקומו.

"אני." טום ענה,ידיו ממששות בחיפושים אחר המגבת.

מריה התקרבה לטום,מבלי ידיעתה נעמדה מאחוריו.

ידיו של טום פסקו לזוז,הוא שמע את נשימותיה מאחוריו,מסתובב אליה באיטיות.

מריה פלטה אנחה קטנה מרוב לחץ.

טום שלח את ידיו,מבלי לדעת לאן יגיעו,הוא הרגיש את פניה הרכות ונעימות בין כפות ידיו.

הוא ליטף את פניה באהבה ולאחר מכן ידיו ירדו באיטיות אל מותניה,אוחזות במותניה ומקרבות אותה יותר.

האור נדלק והתפשט במטבח,גורם לשניים למצמץ מעט ולהבחין במריאנה בעלת ההבעה הזועמת.

לקח למריה ולטום שניות ארוכות לעכל ולהתנתק אחד מהשנייה.

"מריאנה." אמר טום,מביט בה.

"טום." השיבה באותו הטון האדיש כשלו.

"מה זה אמור להביע?" שאלה מריאנה,מחכה לתשובה מספקת.

"מה זה אמור להביע?" שאל טום בחיוך תמים.

"מה זה החיבוק הזה?" היא שאלה,מתעצבנת.

"חיבוק." ענה טום.

"לילה טוב." המשיך טום,עדיין מחייך.

"לילה טוב." ענתה מריאנה בעצבנות,מתחילה ללכת דבר אחד בטוח,היא לא התכוונה ללכת בלי לצותת להם.

מריה הביטה בטום,"אתה מדמם."

"מי ישמע,מדמם.בסך הכל שריטה." צחק טום.

"ממה היא?" שאלה מריה,לוקחת מטלית מהארון ומרטיבה אותה מעט.

"ביל." ענה טום בזמן שמריה קירבה את המטלית אל שפתיו.

"מה קרה?" מריה כיווצה את המטלית וניקתה את הדם שהתייבש,כעת נותר פצע פתוח ולא יותר.

"תודה.סתם רבנו,קורה." טום חייך,מתיישב על אחד הכיסאות.

"אויש." נאנחה מריה בייאוש וחייכה.

"למה דיברת אל מריאנה ככה?" היא המשיכה,מרצינה.

"כי אני יודע הכל." ענה טום,מרצין גם הוא.

"מה זאת אומרת?" שאלה מריה.

"אני יודע שלא שיקרת.אני יודע שהיא מנצלת אותי.ואני יודע עוד משהו." ענה טום,מתרומם מהכיסא.

"מה?" היא שאלה,עוקבת אחריו בדריכות.

"שהיא עומדת ומקשיבה לנו." נעמד טום מול מריאנה לפני שזו הספיקה לזוז ממקומה.

כמה פעמים אמרו שלצותת זה לא משתלם?

מקווה שאהבתם.

25 תגובות - המשך.

ועכשיו לפוסט הדמויות,מי שלא רוצה לא חייב לראות.

פוסט דמויות

טום קאוליץ.

בן 19.אחיו התאום של ביל.

הגיטריסט של טוקיו הוטל. 

רודף שמלות,שובב וסוטה,בעל מצפון חזק,לא מתאהב בקלות,

מתחרט במהירות,חושב לאחר שעושה.

מריה ג'ונס.

בת 18.

מאוהבת קשות בטום,יתומה,תמימה,בעלת אמון רב באנשים,

רוצה לראות את הטוב באנשים,טובת לב,מצפון רחב,מתחרטת מהר.

ביל קאוליץ.

בן 19.אחיו התאום של טום.

הזמר של טוקיו הוטל.

רגיש,אגואיסט,מתאהב בקלות,שונא את טום על כך שכל הבנות שהוא אוהב מתאהבות בו.

גוסטב שפר.

בן 20.

המתופף של טוקיו הוטל.

שקט,אבל לא כזה תמים.

מופיע בפרקים הראשונים.

גיאורג ליסטינג.

בן 21.

הבסיסט של טוקיו הוטל.

גם הוא כמו גוסטב מופיע בפרקים הראשונים.

מריאנה קולין.

בת 19.

הייתה חברה של טום מהילדות.

נצלנית,שקרנית,בוגדת,תעשה הכל למען כסף.

וונסה קולין.

בת 3.

הבת של מריאנה ובספק אם של טום.

נטשה.[לא מצאתי אף תמונה נורמאלית שלה]

המאפרת של ביל.

"היועצת והעוזרת האישית" של מריה.

סימון קאוליץ.[לא מצאתי תמונה נורמאלית גם שלה]

אמם של התאומים.

מגיחה מדי פעם בכמה פעמים.