שאאאלום :)

תהנו מהפרק,כי עוד מעט הסיפור נגמר :P

פרק 26:רגשות מפעם

מריה המשיכה להביט בטום העומד מול מריאנה בהלם.

'איך הוא ידע שהיא שם?'

"טום,טומי.תן לי להסביר." מריאנה חייכה,שואבת את כל כוחותיה ומנסה להציל את עצמה.

"מה תסבירי? שאת מנצלת אותי בשביל כסף?" שאל טום בכעס,הוא החזיק את עצמו לא לסטור לה בחוזקה.

"טום,זה לא כמו שזה נראה." מריאנה ענתה.

"אז איך זה?!" טום צעק ותפס בשערה.

מריה זינקה ממקומה ותפסה בידו של טום,ידה מונחת על ידו בעדינות,עיניה הדואגות מחכות להיפגש עם עיניו.

"טום..." מריה לחשה בשקט באוזנו.

היא הצליחה,היא ריככה אותו,עוצרת אותו מלעשות מעשה שלאחר מכן יתחרט עליו.

טום הוריד את ידיו,שולח מבט מהיר לכיוון מריה ולאחר מכן חוזר להביט בכעס במריאנה.

"אני אסביר-" , "מה תסבירי?!"

טום לא הפסיק לצרוח.

ביל נכנס למטבח,ככל הנראה מהצעקות.

"מה קורה?" הוא שאל כבדרך אגב,לא מבחין בעיניו האדומות של טום ובאגרופיו הקמוצים.

"קורה שמריאנה היא זונה בוגדנית ונצלנית שרוצה את הכסף שלי." טום ענה בטון לגלגני.

"אל תדבר אליי ככה!" מריאנה קפצה.

"אני אדבר אלייך איך שאני ארצה!" טום צעק.

"אני אישה! אתה אמור לכבד אותי!" מריאנה הרימה את קולה.

"את לא אישה! לא בעיניי לפחות.זונה." סינן טום בגועל.

מריאנה נותרה עם פה פעור.

"תאספי את הדברים שלך ותעופי מהבית שלי." הוא אמר,מתרחק ממנה ומביט סביב,לא רואה בעיניים.

"טום,לאן אני אלך באמצע הלילה? ועם ילדה?" מריאנה שאלה.

"לכי לאן שאת רוצה,אבל את לא תהיי פה.ואני לא אמרתי שום דבר על ונסה." טום הסתובב אליה,מביט בעיניה.

הכל נראה לו כל כך שונה כעת.

לפני שנים בודדות,הוא היה מסתכל בעיניים האלה וטובע,מוכן לעשות כל דבר למען העיניים האלה.

עכשיו,הוא הסתכל והדבר היחיד שהרגיש היה גועל.

הוא תיעב אותה.

"טום...תחשוב בהיגיון..." מריאנה קראה,קולה מתחנן.

"היא בכלל הבת שלי?" טום יצא מכליו.

"לא..." ענתה מריאנה בשקט.

"עופי מפה!!!" שאג טום ומריאנה מיהרה להיעלם עם הזנב בין הרגליים.

עיניו של ביל שוטטו על טום,הוא רק חשב מה לומר,איך לעכל.

"טום," ביל קרא בשקט.

"ביל,לך...בבקשה,אל תעמיס עליי." טום נשען על הקיר,ראשו הסתחרר ושפתיו התייבשו.

ביל הנהן בהבנה,נעלם גם הוא בחושך השורר מחוץ למטבח.

מריה מזגה מים קרירים לתוך כוס זכוכית,מושיטה את הכוס לטום.

טום לגם מן הכוס,מרטיב את גרונו היבש ולאחר מכן הוא ניפץ את כוס הזכוכית על הרצפה.

שברי זכוכית התפזרו על הרצפה והמים התפשטו.

ליבה של מריה נרעד.היא פחדה לראות את טום במצב הזה.

טום אחז בראשו,מוציא אנחות וצונח מהקיר לרצפה.

"אתה רוצה שגם אני אלך?" שאלה מריה בלחש.

טום הביט בה,עיניו האדומות נגלו אליה,הוא הניד בראשו לשלילה.

"את האחרונה שאני רוצה שתלך." הוא לחש כמעט ללא קול.

"אני יכולה לעזור לך?" שאלה מריה בשקט.

"כן.אני צריך אותך." טום המשיך באותו הטון החלוש.

מריה התיישבה על ברכיה מולו,מביטה בו בחמלה.

טום שלח את ידיו ואחז בה בחוזקה,מושך אותה עליו.

כעת נוצר מצב בו טום שוכב ברגליים פשוקות ומריה שוכבת מעליו,רגליה בין רגליו.

היא הביטה בעיניו,כאב לה כל כך לראות אותו במצב שכזה.

והכי כאב לה,שלא היה דבר שיכלה לעשות כדי לגרום לו להרגיש טוב יותר.

היא הרגישה חסרת תועלת.

הם שהו במצב הזה זמן רב,אף אחד מהם לא רצה לעצור את הרגע הזה.הם היו זקוקים לו יותר מתמיד.

מריה הניחה את ראשה על חזהו,שומעת את דפיקות ליבו הבלתי סדירות.

היא עצמה את עיניה,נותנת לעצמה להירגע,ידה עולה יחד עם חזו של טום לפי קצב נשימותיו.

טום השעין את פניו על ראשה של מריה,נושם חמצן מעורבב בריחה הטוב של מריה.

הוא החל לנשום סדיר,נרגע גם הוא.

"את רואה למה אני לא אוהב זוגיות? תמיד קורה משהו שהורס.תמיד קורה משהו שגורם לך להתחרט על זה שנתת את עצמך,

שסמכת על הבן זוג שלך,שאהבת אותו,שהשקעת בו.אני שונא את זה." טום לחש.

"טום...אתה אוהב את מריאנה...?" מריה פקחה את עיניה,נושכת את שפתה התחתונה.

"מר,היא הייתה איתי מילדות,יש רגשות מפעם.זה כואב לדעת שמישהי שביליתי איתה את התקופה הכי חשובה בחיי,ככה ניצלה אותי." טום ענה.

"לא ענית לי." מריה המשיכה להתעקש,עכשיו היא כבר לא הייתה בטוחה שהיא רצתה לדעת את התשובה.

טום שתק לאורך זמן ומכך מריה כבר הסיקה מסקנות בעצמה.

"אני...אני אלך לישון,וכדאי שגם אתה תלך." היא התרוממה מגופו החם במהירות.

היא ידעה שככל שתישאר איתו במצב הזה,אחר כך רק תיפגע יותר.

הוא הביט בה בהבעה ריקה.

טום היה נראה כמו בובה קרועה שמונעת על ידי חוטים.

עיניו היו אדומות וחסרות רוח חיים,רגליו וידיו פנו כל אחד לכיוון שונה,בגדיו התקמטו.

מריה רכנה אליו ואחזה בידו,מושכת אותו על הרגליים.

היא הובילה אותו אל חדרו,פונה לחדרה.

היא נכנסה לחדר,סוגרת את הדלת.

מריה נשכבה במיטתה,עוצמת את עיניה.

מחשבות רבות חלפו בראשה,זיכרונות רבים הבזיקו לראשה.היא הרגישה שהראש שלה יתפוצץ.

כשהיא כבר החלה להירדם סוף-סוף,היא שמעה צעקות מסוף המסדרון.

מריה יצאה מהחדר במהרה,עוצרת מתוך הלם ומביטה בהם.

טום דחף את מריאנה וצרח עליה בכל החוזקה.

"לכי מפה!!!! תעופי!!! אני לא רוצה לראות אותך בחיים!!! אני שונא אותך!!!!"

מריה עמדה בסוף המסדרון,רועדת בכל רחבי גופה.

טום סטר למריאנה ומרוב ההדף מריאנה נפלה על הרצפה.

"טום!" מריה צעקה,ממשיכה לעמוד במקומה,משותקת.

חוסר האונים השתלט עליה.

היא לא ידעה מה לעשות קודם,לקרוא לביל או לעצור את טום.

היא לא ידעה איך לעשות את זה,איך תיקרא לביל ותשאיר אותם לבד,המצב עלול להחמיר או איך תעצור את טום.

טום הסתובב,מביט במריה.

היא רצה לכיוונו,רגליה מושכות אותה אליו.

היא חיבקה אותו בחוזקה,מושכת אותו לכיוון חדרה ומכניסה אותו לשם.

לאחר מכן מריה נכנסה לחדרו של ביל והעירה אותו,שולחת אותו להשגיח על מריאנה.

היא חזרה לחדרה,מביטה בטום יושב על הרצפה.

"טום,למה עשית את זה?" מריה התיישבה מולו.

"אני שונא אותה.אני שונא אותה! ואני מרגיש כל כך חסר אונים! ואת יודעת למה?" טום קמץ את אגרופיו,לא מביט בפניה של מריה.

"למה אתה מרגיש חסר אונים?" היא שאלה בלחש.

"כי עדיין יש לי רגשות כלפיה." טום ענה,משתק את מריה במקומה.

"רגשות מפעם?" לחשה מריה.

"תראי כמה שנים אנחנו מכירים! ברור שיהיו לי רגשות אליה! אבל לא,לא רגשות מפעם..." הוא ענה.

"אה..." השיבה מריה,אבן בגודל מקרר יורדת לה מהלב.

"בואי,נהיה פה שקט מדי." טום קם ממקומו.

"לא תעשה שטויות?" מריה שאלה בדאגה.

"לא,מבטיח." טום שם את ידו על חזו,מחייך.

הם יצאו מהחדר בשקט,מופתעים למראה ביל ומריאנה המתנשקים במסדרון.

חח ציפיתם לזה? D:

פרק הבא יום ראשון בתנאי שתהיה כמות תגובות נורמאלית.

ועכשיו לשתי נושאים,

1.ראיתם מה עשו לגוסטב המסכן?

להירקב בכלא מגיע להם על מה שהם עשו לו.

מניאקים מטומטמים וקנאיים.

2.אתם רוצים שאני אמשיך לכתוב אחרי הסיפור הזה?

או שמיצינו? תענו בתגובות.

כמה שהם סקסיים D: