~בפרק הקודם~
"בואי,נהיה פה שקט מדי." טום קם ממקומו.
"לא תעשה שטויות?" מריה שאלה בדאגה.
"לא,מבטיח." טום שם את ידו על חזו,מחייך.
הם יצאו מהחדר בשקט,מופתעים למראה ביל ומריאנה המתנשקים במסדרון.
פרק 27:להוריד את המסכה
"מה זה אמור להביע?! ממתי אתה מתנשק איתה?!" כל הרביעייה ישבה בחדר האורחים.
מריה ישבה בכורסא בצד,מבט מודאג על פניה.
טום עמד מעוצבן,מעביר מבטים ממריאנה אל ביל וכך הלוך ושוב.
ביל ומריאנה ישבו זה לצד זה,מפחדים להביט אחד בשניה.
"מה נסגר בבית הזה?!" טום איבד את עצמו,עכשיו הוא כבר לא ידע את שם המשפחה שלו.
"טום,תשמע.זה לא כמו שזה נראה...אני נישקתי אותו..." מריאנה החלה לומר בקול עדין ורך,מנסה להציל את כל מה שנותר.
"את יודעת מה? נמאס לי.אני מוריד את המסכה.כן,טום.אני ומריאנה זוג.והבת החמודה שלך? למעשה,שלי.
אני ביקשתי ממנה לחזור,כשראיתי אותך מתעסק עם מריה.
באמת היה קשה למצוא אותה,אבל אין משימה בלתי אפשרית כשיש לך מספיק כסף.
אתה מכולם צריך לדעת את זה,אחרי ששילמת לאמא שלה שתיקח אותה רחוק מפה בגלל שחשבת שהתינוק שלך.
ומריאנה באה לעזור לי,אב התינוקת שלה.ידעתי שלא תעמוד בפניה.
ואני סתם התעצבנתי עליך.על כל העניין ההוא של הבחורות שאתה גונב לי.
אז טומי,תתעורר! עכשיו אני זה שגונב." ביל חייך וקם,מחכה כמה שניות לעיכול.
טום נשם באיטיות,כמפחד שהחמצן בחדר יאזל.
ביל ניגש אל טום ונעמד מולו,צוחק בזלזול בפרצופו של אחיו.
טום היה רחוק ממצב בו יוכל לאפס את עצמו כך שהוא תפס את ביל מהגרון והפיל אותו על הרצפה,עומד מעליו על ארבע.
מריה ישבה בוכה על הכורסא,היא עצמה איבדה כל תחושה.
"טום..." מריה קראה בשקט,היא לא יכלה להגביר את קולה,לא במצב דרמטי שכזה.
טום התעלם,כאילו לא שמע.ואולי באמת לא שמע.
הווילה נהייתה סיוט אחד גדול.
למרות שאף אחד לא שם לב,מריאנה קמה ונעלמה בגרם המדרגות.
מריה ראתה מבעד לטשטוש מהדמעות את ביל מאבד את צבעו ולא החזיקה את עצמה.
היא התרוממה מהכורסא ורצה אל דלת הכניסה,קוראת לשומר הראש בשער בצעקות אימה.
"תבוא!! אנחנו צריכות עזרה!" קולה של מריה איים להתחרש.ותוך מהרה זה מה שקרה.
הוא לא שמע אותה.
היא החלה לרוץ,בכל כוחה אל השער אשר נמצא מטרים ספורים מהווילה עצמה.
לרגע המטרים הבודדים הללו נראו למריה כקילומטרים ארוכים.
כשלבסוף הגיעה היא נכנסה אל ביתן שומר הראש וגילתה שהוא ריק.
ליבה צנח לתחתונים.מה קרה לו דווקא כשצריכים אותו?!
מריה הוציאה את הפלאפון שלה מכיסה בלחץ,טיפות זיעה קטנטנות נאגרו על מצחה.
היא חיפשה באנשי קשר את דיוויד.
"הלו?"
"דיוויד?!"
"הגעתם לתא הקולי של דיוויד יוסט,אני לא יכול לענות לכם עכשיו,תתקשרו מאוחר יותר."
מריה המשיכה והתקשרה אל נטשה.
למרבה המזל הרע,שוב המזכירה ענתה.
וכך גם בפלאפונים של גיאורג וגוסטב.
"מה יש להם?!" מריה צעקה,זורקת את הפלאפון על הרצפה וחוזרת לווילה.
כשהיא הגיעה אל הדלת היא ניסתה לפתוח אותה אך ללא הצלחה,הם נעלו מבפנים.
היא רצה אל מאחורי הבית,אל המרפסת שיוצאת אל החצר היכן שהקירות מזכוכית שקופה.
היא ניסתה לפתוח אך גם שם נעול.
מריה השתתקה וחדלה מלנשום בקול,היא הקשיבה לשקט.
לשקט שלא היה מקודם.היא ידעה שזה לא סימן טוב.
היא ניסתה לראות מה קורה,נעמדת על קצות אצבעותיה,אך ללא הצלחה.
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
"אתה חושב שזה בסדר שלא הזמנו אותם?" גוסטב שאל את דיוויד באוזנו,מנסה להתגבר מעל המוזיקה הרועשת.
"טום אמר שהם רוצים לנוח בבית.ממה שהבנתי קרה משהו עם מריאנה." ענה דיוויד.
"אה." נרגע המצפון של גוסטב וכעת הוא נתן לעצמו ליהנות מהמועדון.
"בוא לרקוד!" גיאורג הגיע אל גוסטב,גורר אותו לרחבת הריקודים.
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
מריה שוב שמעה קולות ושנית,נעמדה על קצות אצבעותיה.
עכשיו הכל נהיה ברור יותר.
מריאנה עמדה עם ונסה בידיים,ביל עמד לצידה,מדמם מפניו,וטום מעולף.
טום מעולף?!
היא הרגישה כל כך חסרת אונים.
היא רצתה לשבור את הזכוכיות ולצעוק ככל שהגרון שלה יאפשר לה.
היא רצתה לרוץ לטום ולטפל בו.לדעת שהוא בטוח.
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
"ונסוש,יפה שלי." ביל חייך ולקח את הילדה לידיו.
ונסה חייכה,"אבא!".
"ביל,אתה הולך עד לכאן? בוא ניקח את הכסף ונלך.זה יותר מדי." מריאנה הניחה יד על כתפו.
"לא." ביל הסתובב אליה,עיניו אדומות.
"עוד לא." הוא לחש.
"הוא ישלם.על הכל.על זה שאמא אהבה אותו יותר.על זה הבנות אהבו אותו יותר.על הכל."
מריאנה הביטה בביל בפחד.
היא מעולם לא ראתה אותו כך.כנראה עכשיו הוא באמת מוריד את המסכה.
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
מריה ניגבה את דמעותיה.
הרעיון שלה היה ולקרוא למישהו ברחוב.
אבל הרחוב נראה ריק וחשוך.
היא לקחה אבן גדולה וניגשה דלתות הזכוכית.
שנייה קצרה לפני שהספיקה לנפץ את הזכוכית היא הרגישה משהו נצמד לראשה.
"תזרקי את האבן הזאת לפני שאני מפוצצת לך את הראש."
מריה הניחה את האבן והסתובבה באיטיות אל מריאנה אשר החזיקה אקדח טעון מכוון לראשה.
זו רק אני או שנהיה פה דרמטי מדי? : \
25 תגובות ולא פחות.
וסורי על הפרק הקצר,הפרק הבא יהיה טוב יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
