כעבור שעתיים וחצי צ'רלי נכנס אל תוך מתחם העובדים,לבדוק את המצב.

"איפה ניקי?" הבחין צ'רלי בחסרונה.

"עדיין בשירותים." ענתה אלכס במבט חסר אונים.

"עדיין?!" שאל צ'רלי,המום.

אלכס הנהנה.

"קחי אותה הביתה." הורה לאלכס ואלכס הנהנה שנית,מתקדמת אל השירותים.

"ניק? בואי,הולכים הביתה." אלכס נכנסה,מביטה בניקי יושבת על הרצפה בשירותים.

"הביתה?" עיניה של ניקי נדלקו.

אלכס הנהנה,אוחזת בידה של ניקי כבידה של ילדה קטנה והוליכה אותה מחוץ לבית הקפה והשתיים נסעו הביתה.

"ניקי,בבקשה,תפסיקי להיות ככה!" התחננה אלכס כשעה מאז שהגיעו הביתה.

ניקי הביטה בה בריקנות.

"אני צריכה ללכת." מלמלה ניקי.

"לאן?" שאלה אלכס בבלבול.

"ליער.לפגוש את מקס." ענתה ניקי,קמה ממקומה ויוצאת מהדלת מבלי לשמוע את תגובתה של אלכס.

ניקי נכנסה אל היער לאחר חצי שעה של הליכה,כבר החשיך.

היא נכנסה לקרחת היער,המקום הקבוע,והתיישבה על גזע עץ כרות. 

צל שחור עבר מולה במהירות ולאחר שנייה נעצר כמטר לפניה.

ניקי הביטה בו מתקרב,נעמד מולה ומנגב את טיפת הדם אשר נותרה בזווית פיו.

"ארוחת ערב?" גיחכה ניקי בזלזול.

"כן,את יודעת." חייך מקס,משועשע כהרגלו.

"על מה רצית לדבר?" ניקי הגיעה למטרה במהירות.

"עלינו." ענה מקס,מתיישב על גזע העץ ומושיב את ניקי על ברכיו.

"מה? אתה כאילו הולך להיפרד ממני?" שאלה ניקי,מביטה בעיניי פנינה שחורות מבריקות.

"ברור." מקס צחק,צחוקו מהדהד ברחבי קרחת היער.

"מקס! די כבר!" צעקה ניקי.

"תרגעי." הוא חדל לצחוק,"זה בגללו?"

"לא,אני לא שמה עליו בכלל!" אמרה ניקי.

מקס קירב את פניו אל צווארה,מעביר את שפתיו על קו הלסת שלה בעדינות.

"אני רוצה שתהיי איתו." לחש מקס וניקי נסוגה לאחור.

"אה?! איתו?! אני איתך! אתה כן נפרד ממני!"

"די,די.היסטרית קטנה." ניסה מקס להרגיעה.

"תעזוב אותי! אם אתה רוצה להיפרד ממני,תעשה את זה,אל תזיין את השכל שאני צריכה להיות איתו!" צעקה.

"טוב,טוב,די." הוא כרך את ידיו סביבה.

"אל תעזוב אותי.בבקשה." לחשה ניקי.

"אני לא הולך לעזוב." הוא נשק למצחה,עורו הקר מעביר בה צמרמורת.

"למה אתה רוצה שאני אהיה איתו? רע לך איתי?" התנתקה ניקי ממקס,בוהה בזוג עיניים ריקות.

"שמעתי את אלכס מדברת איתך היום.היא צודקת.אני רוצה שתהיי במערכת יחסים אמיתית.

כזאת שאפשר לצאת לקולנוע,למסעדה...כזאת שלא צריך להיפגש ביער באמצע הלילה." אמר מקס.

"אבל מקס,אני אוהבת אותך!" היא הדגישה את שמו.

"אז אל תאהבי אותו.אני רק רוצה שתהיי כמו כולן.אני לא רוצה למנוע ממך דבר כזה מובן מאליו." הוא אמר.

"אני לא אוכל לעשות את זה." סירבה ניקי.חצי ממנה רצה לעשות את זה,אבל היא ידעה שהיא תשבור למקס את הלב.

"תעשי את זה למעני.אני רוצה לראות אותך מאושרת." מקס המשיך לדבר,קולו עבה ונמוך,מרגיע כצלילי הגלים הנשברים על החוף.

"מה בדיוק יעשה אותך מאושרת?! שאני אסתובב עם אחר?!" ניקי התרוממה מברכיו של מקס.

ככל שהיא צעקה,הוא נהיה רגוע יותר.זה מה ששיגע אותה.

"תפסיקי להתנהג כמו ילדה קטנה." מקס מחק את חיוכו.

"אני אוהבת אותך.אני רוצה אותך.אני לא רוצה אחר.אני לא רוצה את טום." ניקי אמרה,קולה מתרכך.

"את רוצה בן זוג רגיל.נכון? תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שאת לא!" טון דיבורו גבה.

ניקי השפילה את מבטה,היא לא יכולה להסתכל לו בעיניים ולשקר.

"אני לא רוצה אותו." התחמקה.

"ואם לא היית איתי?" שאל מקס,מתחכם.

"מה זה קשור?" ניקי המשיכה להתחמק.

"שאם לא היית איתי היית נותנת לו צ'אנס,נכון?" מקס הביט עמוק בעיניה,לא נותן לה לברוח ממבטו.

"אולי." התרחקה ניקי במיידיות.

"אז אני לא אהיה איתך.ניפרד." הוא אמר.

"אתה רוצה להיפרד ממני?" ניקי הרימה את מבטה.

מקס הניד בראשו,התקרב אליה,עוטף אותה בזרועותיו הקרות.

הוא נשק לשפתיה ברוך.

"בשבילי." הוא לחש,ונעלם בהבזק מהיר.

ניקי נותרה לעמוד בקרחת היער לבדה,מביטה בירח המלא,מחזיקה בתוכה סערת רגשות.

מקווה שאהבתם :)