"התחלתי לכתוב ולהמציא דמויות משום ששום-דבר, או מעט מאוד, הצליח לחדור לליבי רחוק ממכונת-הכתיבה."
ג.ד.סלינג'ר
נגד הזרם -
הוא צריך לדבר ,להוציא מהפה הרבה מילים
לחזור על אותם המשפטים
פעם אחר פעם , כל זאת על מנת שאנשים יקשיבו לו
לשם שינוי
אותם האנשים שמנידים ראש ,שולחים מבט תוהה
ומסיטים מבט ממנו.
האכזבה הגדולה באה פעם אחר פעם
זו תחושה שלוקחים נייר דבק עבה מימדים
וסוגרים לך את הפה
נותנים לך להרגיש שהמילים שאתה נורא רוצה
לבטא ולהוציא מהפה,אינן חשובות כלל
אנשים יקרים,אנא תתייחסו אליו בבקשה
תנו לו שביב תקווה,תנו לו אהבה כזו שמגיע לכל אחד.
מילה טובה,טפיחה על הכתף,חיוך מלא וכנה
הרי רע לו לילד הקטן
הוא חיי בעולם מלא בתכונות רעות של אנשים
בעולם בו רעל יוצא מפיות האנשים
תנו לילד הזה תקווה לחיים טובים
הראו לו שקיים בעולמנו דבר טוב וטהור אחד.
קשה לעולם אטום ,לזהות ילד מיוחד כמוהו
ילד שנורא קשה לו לבטא את עצמו
ילד מבולבל ,ילד עם בעיות
אישיות מורכבת שדורשת יחס מיוחד
ילד שלולא זהותו המיוחדת והאופי השונה
לולא ההבנה שלו שהעולם אטום מידי לשמוע אותו
הוא היה פורש כנפיים ונעלם מהעולם.
הקור מקפיא עצמות,חודר אל עומקי הנשמה
הלב קפוא נורא
אין שביב זיכרון אחד שיחמם את לבו של הילד.
אף לא לילות הקיץ החמים
לא רגעי אושר מהעבר שנראה רחוק כל - כך.
בעודו הולך ברחובות ,משוטט לו אי שם
העיר הגדולה נראת מלאת השראה
הילד הקטן היה רוצה לדעת הכל
לספוג כל רגע,כל מראה של נוף
את האוויר הקר ומקפיא העצמות
כי אין לילד הקטן אף אדם שיבין
אף אדם שיקשיב
לפעימות הלב
שנחלשות
מרגע
לרגע.
אשמח לשמוע תגובות על מה שכתבתי.