נגד הזרם -

הוא צריך לדבר ,להוציא מהפה הרבה מילים

לחזור על אותם המשפטים

פעם אחר פעם , כל זאת על מנת שאנשים יקשיבו לו

לשם שינוי

אותם האנשים שמנידים ראש ,שולחים מבט תוהה

ומסיטים מבט ממנו.

האכזבה הגדולה באה פעם אחר פעם

זו תחושה שלוקחים נייר דבק עבה מימדים

וסוגרים לך את הפה

נותנים לך להרגיש שהמילים שאתה נורא רוצה

לבטא ולהוציא מהפה,אינן חשובות כלל

אנשים יקרים,אנא תתייחסו אליו בבקשה

תנו לו שביב תקווה,תנו לו אהבה כזו שמגיע לכל אחד.

מילה טובה,טפיחה על הכתף,חיוך מלא וכנה

הרי רע לו לילד הקטן

הוא חיי בעולם מלא בתכונות רעות של אנשים

בעולם בו רעל יוצא מפיות האנשים

תנו לילד הזה תקווה לחיים טובים

הראו לו שקיים בעולמנו דבר טוב וטהור אחד.

קשה לעולם אטום ,לזהות ילד מיוחד כמוהו

ילד שנורא קשה לו לבטא את עצמו

ילד מבולבל ,ילד עם בעיות

אישיות מורכבת שדורשת יחס מיוחד

ילד שלולא זהותו המיוחדת והאופי השונה

לולא ההבנה שלו שהעולם אטום מידי לשמוע אותו

הוא היה פורש כנפיים ונעלם מהעולם.

הקור מקפיא עצמות,חודר אל עומקי הנשמה

הלב קפוא נורא

אין שביב זיכרון אחד שיחמם את לבו של הילד.

אף לא לילות הקיץ החמים

לא רגעי אושר מהעבר שנראה רחוק כל - כך.

בעודו הולך ברחובות ,משוטט לו אי שם

העיר הגדולה נראת מלאת השראה

הילד הקטן היה רוצה לדעת הכל

לספוג כל רגע,כל מראה של נוף

את האוויר הקר ומקפיא העצמות

כי אין לילד הקטן אף אדם שיבין

אף אדם שיקשיב

לפעימות הלב

שנחלשות

מרגע

לרגע.

אשמח לשמוע תגובות על מה שכתבתי.

יש בי צורך לכתוב ולתעד כל פרט ומחשבה שעולה לי לראש.

Theres no limit on how far I would go
No boundries no lengths
Why do we say that until we get that person that we thinks
Gonna be that one and then once we get em its never the same
You want them when they dont want you

Soon as they do feelings change

אני פשוט צריכה לשתוק,להחזיק בעצמי את הבלבול הזה,לתת לזה לעבור

אז אין יותר אזרחות,לשון,ו..אנגלית.

רק ה' יודע כמה בעיות עשתה לי המורה הזאת ,כמה עצבים היו לי ממנה

וכמה סיגריות עישנתי פעם בגללה אחרי כל וויכוח חסר פואנטה שהיא יצרה

מהשעה 18:15 היא לא הבעיה שלי ,לא לא,לא יותר .

צריך לתפוס את עצמי בידיים,נשארו רק שני בגרויות חורף

לתת פוש כמה שאפשר,לא לוותר

אני מרגישה במסלול הנכון ,בלי עין הרע הולך לי טוב

למרות שאני בוחרת את רוב הימים לבלות בשינה של 13 שעות

או סתם להתבטל לי מול המחשב ,לראות סרטים

וואו

אני מרגישה חסרת חיים

אנשים שמכירים אחד את השני בפעם הראשונה תמיד שואלים "מה את\ה עושה ביום יום בחיים שלך"

יש אנשים שיגידו ,אני בלהקה יש לי חזרות ואני מופיעה ואני מפתח את עצמי

יש כאלו שיגידו שהם מתאמנים 3 פעמים בשבוע באתלטיקה קלה ונוסעים לתחרויות

יש כאלו שיגידו שיש להם חוגים ,שהם שרים,רוקדים,מציירים

ויש את האנשים שהם כמוני,

אנשים שבתאכלס מידי פעם יוצאים לריצה במקרה הטוב,ועם חברים פעם ב..

שלדעתי ,לי יש יכולות, אני מסוגלת לעשות עם עצמי משהו

כי בי יש תשוקה לריקוד ולשירה,ואני גם אוהבת לצייר מאז שאני קטנה

אז למה כ"כ קשה לי להשתייך לקבוצות ההם ,להתמיד..

אני לא רוצה להרגיש משעממת ,כי זה מה שאני מרגישה עכשיו

פתאום אין על מה לדבר עם אנשים ,חוץ מרכילויות מפגרות ושיחות ריקניות.

טוב השעה 19:56 ,אני אקטע את עצמי ואחזור להיסטוריה.

אני עומדת על שני ציונים שכנראה יהיו לא טובים

הפסקתי ללמוד ברצינות

הרבה לפני שהוא חזר יש לציין

חופשת חנוכה לא עשתה טוב למוטיבציה שלי בכלל

פחות מחודש,לתת עוד פוש אחד קטן

נראה נורא חסר טעם ורחוק מהשאיפות שלי..

כרגע מתפוצץ לי הראש אחרי שנת ערב מוקדמת,

אני כועסת מאוד וזה מכאיב לי במוח

אני כועסת עליו

ועליהם

הם קורעים אותי לגזרים עם הרצונות שלהם,הדעות שלהם

אטומים לגמרי למה שיש לי לומר

הוא אומר לי להתחיל לעמוד על שלי,להפסיק לתת לדעות של אחרים להשפיע עליי.

זה עניין של עקרון לפי דעתי

זה כבר לא קונצים של ילדה קטנה שרוצה לישון עם הבחור

הבחור שהיא אוהבת,

זה עיניין של פרנציפ , להגיד להם "עד כאן"

אין שום סיבה הגיונית בעייני לסרב לי

אני כבר לא הילדה הקטנה שלהם

אני לא תמימה יותר

אני עם הראש על הכתפיים

והגיעה הזמן להציב גבולות.

כן זה פוגע להבין שבין הסיבות שאני סבלתי כל כך הרבה חודשים

היא המשפחה המפגרת הזאת

"כשאת לא עושה שום דבר בשביל עצמך,את פוגעת גם באחרים"

כן ,אתה אגואיסט

אבל לטווח הארוך אתה צודק

לא חשוב לי ולא דחוף לי לישון איתך,למען האמת

אבל היה לך חשוב לחזור ולהלחם

כי אכפת לך ממני,כי אתה מתגעגע אליי כל יום ויום

אז כנראה שאני צריכה להלחם עלייך ובשבילך.

שיגיע מחר ,לדבר עם אמא

לדבר איתו ואיתה שוב

מאמץ אחד אחרון..לפני שחמישי יגיע.