3 חודשים

זה מה שעבר מאז שפרסמתי את מחשבותיי לאחרונה

רק אני והוא יודעים עד לפרטי פרטים

כמה היה לי לא קל בתקופה הזאת

וביום הזה,יום השואה

החלטתי

לחזור.

בפעם האחרונה שכתבתי מצבי היה אחר

אני ומיכאל היינו זוג

אהבתי אותו,אהבת אמת כזו שלא חוויתי מעולם

קיבלתי אותו בזרועות פתוחות חזרה לחיי

למרות כל הדחיות שלו והיחס הנורא,

קיבלתי אותו..

מבלי לדעת שאני מושא לקורבן ,שוב.

לקח לי פחות מחודש להבין שהוא חזר אליי כי היה נואש,

היה מלא בתאווה מינית.

באחת הפעמים שמעתי את איליה מספר על הבילויים של שניהם

על כל אותם הניסיונות הנואשים של מיכאל להכניס בחורה למיטה,

ללא כל הצלחה.

ופלא ופלא ,הוא חזר אליי ,אל אותה הבחורה היחידה שידע

שאוהבת אותו ללא כל תנאי ,שתהייה מוכנה להכל בשבילו.

לא הסכמתי למכור את גופי שוב,לא בטחתי בו ,ואמרתי לו על כך.

לאחר יומיים בלבד ,מיכאל לא רצה להפגש איתי יותר,ומאז לא שמעתי ממנו דבר.

בערך כשבוע לאחר המקרה,קיבלתי מערכת שעות חדשה

לאחר שסיימתי היסטוריה,מתמטיקה ואנגלית לגמריי,

וראיתי שיש לי בערך כשעתיים ביום ללמוד

אז מצאתי עבודה,בזכות עצמי

לא יכולתי לשבת ולהיות לנטל במשפחה הזו

קיבלו אותי להיות מוכרת נעליים ב WEEKEND

ה 6.2.12 , היה תאריך מאושר בשבילי

הרגשתי שעשיתי עוד צעד להתבגרות,לעצמאיות

לאחר יומיים כבר התחרטתי ורציתי להתפטר

אך משכתי את זה במשך כחודשיים ,שהיו ארוכים למדיי

רק הוא יודע כמה סבלתי נפשית

להיות רחוקה מכל האנשים הקרובים אליי

ולחזור רוב הלילות למיטה ריקה וקרה

היו המון צדדים טובים בעבודה כמו..

ללמוד על אחריות,כבוד לאדם,התמודדות עם מצבים שונים

כמו לחץ או לקוחות זועמים ,לדעת לעשות מספר דברים בו זמנית,

היה מקרה שאני לא אשכח..כשלקוחה באה ואיימה עליי למשטרה

וניסיתי לשמור על קור רוח ולהתמודד עם המצב

וכשמנהלת שלי באה וראתה שאני לבד עם 5 לקוחות ולקוחה נוספת צורחת עליי

היא שיחררה אותי החוצא להתאוורר ,והיא באה וחיבקה אותי

ואז..פשוט בכיתי ,לא כי האישה צעקה עליי

אלא כי לא הרגשתי כזה חום וכזו חמלה מבן אדם ,כזו דאגה

המשכתי ללכת וניגשה אליי חיילת שהייתה בחנות באותו רגע

היא ראתה שאני בוכה,ופשוט באה וחיבקה אותי

וישבה איתי עד שנרגעתי

זה נותן לך להבין שיש אנשים עם לב טוב,שלא יתעלמו ממך

שיש אנשים שלא אטומים רק לבעיות שלהם

שאם כולם יהיו כמו המנהלת שלי והחיילת

העולם הזה לא ידרדר,ואולי תהייה תקווה לעתיד טוב.

בכל מקרה,

נאלצתי להתפטר כי הבנתי שיותר חשוב לי 2 החברות היחידות שיש לי

והידידים שלי. נו וקצת משפחה.להיות לצידם ולהיות פנויה בשבילם בעת הצורך.

הבנתי שהרדיפה אחרי כסף לא תוביל אותי לשום מקום.אספתי כסף למטרות שלי,זהו.

במהלך שלושת החודשים האחרונים עשיתי דברים

דברים שאני גאה בהם ,כמו זה שבלעתי את האגו וביקשתי סליחה מדור ורן

כי על משפחה אני לא מוותרת בקלות

ואגב משפחה כן בוחרים.

התחלתי להעריך הרבה יותר את מי שלצידי והאהבה שלי כלפיי הבן אדם הזה

הפכה להיות משהוא בלתי נמדד

אריאלה

אני לא מתארת לעצמי שאני אקום מחר בבוקר ולא אוכל להתקשר אליה

וסתם לשאול מה נשמע

או לדעת שגם אם אי אפשר להפגש כמה ימים,אפשר לעשות את זה בכל הזדמנות

לדעת שיש תקווה ,שהיא שם

והיו תקופות שהבנתי שאם אני אאבד את זה,

אני אשתגע לאט לאט

כמה הבן אדם משמעותי בחיי

קשה לתאר לפעמים.

וכמובן היו דברים רעים שאותם עדיף לשמור לעצמי

זה חלק מהחיים וזה היה צריך לקרות.

למה התחלתי לכתוב את הפוסט דווקא עכשיו?

ובכן..,כי לא יכולה להדחיק יותר ו..

כי רציתי להגיד לו "אני אוהבת אותך"

ואתה לא תזכה לשמוע את זה יוצא ממני כי פגעת בי

פעם אחרי פעם אחרי פעם ועוד פאקינג פעם

כי היה לך את כל הזמן שבעולם ליצור קשר ולא עשית את זה

והשארת אותי תלויה באוויר ולא ידעתי מה לעשות

זו הייתה החלטה לוותר על הבן אדם שהוא הכל בשבילי

אח וידיד ובן זוג ומורה דרך

אתה היית ועדיין נשארת כזה בשבילי

רק שאתה אף פעם לא ליידי

וכמה שארצה להאמין ולשכנע את עצמי שמישהוא אחר זה טוב בשבילי

הלב רוצה אותך

וכשאני שומעת את השיר "את כל מה שיש לי " אני בוכה

ואני רוצה לחזור ליום שבו עמדת והחזקת לי ידיים ואמרת..

"אני אוהב אותך ואהבתי אותך כל הזמן"

כדי שאני אוכל להגיד לך "גם אני".

אני לא רוצה לשמוע את הקול שלך פעם בחודשיים ולגלות שיש לך חברה

ולהכנס לעמוד הבית שלך ולראות תמונות עם בחורות

ולא לראות שם אף תמונה שלנו ביחד

אני לא רוצה שכל זה יהיה כלכך מסובך בכל פעם שאנחנו נפגשים

אני רוצה לקום בבוקר ,להסתכל בנייד שלי ולראות הודעה ממך

אני רוצה שיהיו לנו אלפי אלבומי תמונות אחד עם השני מלאות בחוויות נעימות

אני רוצה לקפוץ עלייך כשאני רואה אותך ,כי אני יודעת שאתה אוהב את זה

אני רוצה שתחבק אותי עם הידיים האלו שאני כל כך אוהבת ולא תעזוב אותי

אני רוצה להיות חלק מהחיים שלך יום יום

שתהייה רק שלי

אני רוצה שתאהב אותי בדיוק כמו פעם.

והכי הכי? אני לא רוצה פאקינג לבכות עכשיו כשאני כותבת את זה!

למה אני צריכה להגיע למצב שאני בקשר שבו בחור לא אכפת לו ,

שלא מאמין באהבה או להעניק אהבה פיזית מינימלית כמו חיבוק ונשיקה

והכי גרוע? אני משלימה עם זה

מה עשיתי לעצמי..מה..

על הטיסה שלי לאיטליה אני אעדכן בפעם אחרת עם פוסטתמונות כנראה.

עד הפעם הבאה,

שלכם,ויקי.