מסעותיו של חובב זין בשדות הזרגים האין סופיים

לכל ידידי מוקירי אוהבי וסתם עוברי אורח בשדרת ישראבלוג.

הרבה שנים לא כתבתי (יש לי הסבר אבל הוא ממש לא חשוב) עברתי תהפוכות גדולות בחיי ( פרידה לאחר זוגיות ארוכת שנים ושוב זוגיות ושוב פרידה.)

התלבטתי רבות אם לחזור בדמות חדשה ובלבוש חדש ולקבור את זאזי סופית, חשבתי לפתוח בלוג באתר "שווה", עם קוראים חדשים, והתחלות חדשות,

והנה מצאתי את עצמי חוזר לבנין הישן, חוזר הביתה, לבית הרעוע, עם הקירות המתקלפים והריהוט שמכוסה בסדינים מאובקים,

לחזור אליו, לפתוח חלונות , לאוורר את האבק, ולתת לקרן שמש ראשונה לשזוף את המקום שהיה שרוי באפלולית, כמו הארמון של היפיפיה הנמה.

אני היפיפיה הנמה ואני גם הנסיך, אני זה שבא להעיר את זאזי מתרדמה של שנים.

 אין לי מושג לאיזה מציאות אני מתעורר ומה קרה לישראבלוג בשנים

בהן הייתי נוכח נפקד. אין לי מושג ירוק אם מישהו מבקר כאן או שמא הפך המקום לבית קברות לבלוגים מתים.

ובכל זאת אני עושה ניסיון וקורא בקול:

 ?ANY BODY HOME

בית

כרוח רפאים

שבתי אל מחוזות חיי

מטייל בין חורבות ובתים

נושא את ספורי עלי

האנשים שהכרתי כבר אינם

ואלה שישנם לא אכיר

על בתים שחרבו עם הזמן

צמחו מגדלים באוויר

אימי אימי איה הערסל

בו הנחת את גופי הנרעד

נע ונד נע ונד נע ונד

חתמת את גורלי לעד

נע ונד נע ונד נע ונד

ילד הייתי עכשיו נווד

כרוח רפאים

שבתי אל בית הקברות

מטייל בין אבנים ושמות

חוצב את השבילים ברגלי

האנשים שהכרתי ישנם

ואלה שטרם ישנם לא אכיר

על חורבות הזיכרון והזמן

צמחו פה מצבות העיר.

זאזי