מאיקרא רמה לפיתה עמיקתא

שלום רב,

בתאריך 11.7.2012 התייצבתי במשרדי מגע"ר ברחוב סעדיה גאון בתל אביב וביקשתי להעביר את תיק הסיוע בשכר דירה שלי לחברת עמידר. הפקידה שאלה אותי מאיזו סיבה אני רוצה להעביר את התיק. היו לי סיבות רבות שהרגשתי שאני לא יכולה לפרט, ולכן ציינתי בפניה רק סיבה אחת – טופלתי שנים רבות בעמידר, והסיבה היחידה שהגעתי לחברת מגע"ר היתה שעברתי לגור באילת- שם מגע"ר היא החברה היחידה שמטפלת בנושא זה. משחזרתי לתל אביב, רציתי להמשיך את הטיפול בחברת עמידר,שם אני מכירה את הפקידים והם מכירים אותי, ובנוסף – משרדי החברה קרובים למקום מגוריי.

הפקידה במגע"ר אמרה לי שעלי לפנות לחברת עמידר ולחתום שם על בקשה להעברה. זה היה באמצע יולי. נאלצתי לעשות סיבוב של מעל לארבעה קילומטרים ברגל, בשמש, בחום ובלחות של יולי תל אביבי.

שאלתי את הפקידה כמה זמן ייקח לתיק שלי להגיע לעמידר. התשובה שקיבלתי הפתיעה אותי מאוד: “ברגע שיהיו לנו מספיק תיקים להעברה – נשלח את כולם. אנחנו לא נעביר רק תיק בודד". ניסיתי להקל על המלאכה המתישה הכרוכה בהעברת התיק שלי למשרדי עמידר ושאלתי האם אוכל אני בעצמי להעביר את התיק שלי. נעניתי בשלילה והבנתי שאני לגמרי תלויה בחסדיהן של פקידות מגע"ר תל אביב.

עברו כחודש ימים. הרמתי טלפון לעמידר לשאול האם התיק שלי הגיע ממגע"ר. נעניתי בשלילה. התקשרתי מיד לקו הארצי לשירות לקוחות. סיפרתי שלפני כחודש ביקשתי להעביר את התיק שלי לעמידר ושנאמר לי שהדבר לא בוצע. הפקידה, אינה, שאלה אותי אם חתמתי בעמידר. עניתי לה שהייתי פיסית במגע"ר וביקשתי את העברת התיק, ושבנוסף חתמתי על מסמך במשרדי עמידר. אחרי מה שנדמה כבירור קצר בסניף התל אביבי של מגע"ר, ענתה אינה שלא חתמתי על מסמך במגע"ר. אינה הוסיפה שבשל כך האחריות מוטלת על חברת עמידר ושעלי להתלונן אצלם.

גם זה הפתיע אותי. הרי הייתי לפני חודש במשרדי מגע"ר וביקשתי בפירוש לעבור לעמידר. מדוע הפקידה הסתפקה בתשאול שלי לגבי סיבות ההעברה? מדוע לא הציעה לי אותה פקידה לחתום על בקשה אצלה? האם יכול להיות שסיבת ההעברה שלי לא היתה טובה מספיק בעיניה? את שאר הסיבות (הכרוכות בעיקר בשירות הגרוע והמתנשא שקיבלתי במגע"ר אילת) חששתי לציין בפניה בשעתו.

שטחתי את טענותיי אלו בפני אינה בטלפון. שאלתי אותה האם יכול להיות שמישהי שם לא עשתה את העבודה שלה. בנוסף, סיפרתי לה על התשובה האבסורדית שקיבלתי לגבי זמני העברת התיק (צבירת כמות מספקת של תיקים להעברה).

אינה שלחה לי טופס בפקס אותו ביקשה שאמלא ואחזיר לה. מילאתי את הטופס ושלחתי חזרה. השעה היתה רבע לשתיים. צלצלתי לקו הארצי לשירות לקוחות לבדוק אם הפקס הגיע והכל בסדר – אך לא ענו שם, למרות ששעות הפעילות הרשומות באתר הן עד השעה שתיים אפס אפס.

לסיכום, נותר לי רק להביע את הפליאה וההשתוממות שלי בנוגע לצורת העבודה במגע"ר. אני לא מבינה מה כל כך מסובך בלהעביר תיק ממשרד למשרד. אני לא מבינה למה הפקידה מתשאלת אותי לגבי סיבת ההעברה ולמה זה עניינה. אני לא מבינה מדוע הוסתר ממני מידע חשוב (שבאפשרותי לחתום על מסמך העברה במגע"ר, במקום לצאת לסיבוב רגלי ארוך ומתיש, שלא לדבר על הבירוקרטיה המעייפת וחסרת ההגיון).

לשמחתי, יש לי כוחות נפש אדירים, אני צעירה ונמרצת. אך כשאני חושבת על אנשים חלשים וזקנים ממני, אני יכולה להבין איך הם מתייאשים ומוותרים על זכויותיהם, ובמקרים קיצוניים יותר – שולחים יד בנפשם.

אשמח להעברה מהירה של התיק שלי לעמידר

ולתשובה אישית.

בכבוד רב,

למרות יחסכם המשפיל,

אלישבע ארדיטי.

נ.ב – העתקים נשלחו למשרד הבינוי והשיכון; למשרד מבקר המדינה; ללשכת ראש הממשלה; לעירית תל אביב; לידיעות אחרונות; מעריב; ישראל היום; לאורלי וילנאי וגיא מרוז.

הייתי שמחה לסיים את הפוסט הזה כאן, כגיבורת בירוקרטיה וצדק. האמת העצובה היא שאין לי אומץ לשלוח את המכתב הזה, כי אני פוחדת שהפקידים יתעמרו בי או סתם יגרסו ו/או יעלימו את המכתב ואת התיק שלי. מזל שאת הבלוג שלי אי אפשר לגרוס.