my empty world
|
| 8/2008
סיפור בדוי- אין שום קשר למציאות
כבר עברה חצי שנה מאז שזה ניגמר.
חצי שנה מאז שהוא ניכנס הביתה מהעבודה ואמר "בואי נעשה הפסקה, אני לא בטוח שזה מתאים לי עכשיו".
אני זוכרת כמה בכיתי.
איך בשנייה אחת יש לך את הדבר הכי חשוב לך בעולם, ובשנייה אחרת זה נעלם כאילו לא היה.
לא ממש דיברנו מאז.
כל יום חשבתי "אולי עכשיו הוא יתקשר? ואולי עכשיו?"..
הרבה זמן עבר מאז, התייאשתי.
ניסיתי להמשיך את חיי כרגיל, אני לא אשקר היה לי מאוד קשה.
פתאום להתרגל לדברים חדשים, להמשיך הלאה בלית ברירה.
לא החלפתי את מצעי המיטה איזה חודשיים, הריח שלו עוד היה שם.
פתאום זה עולם אחר לגמרי, פתאום אני באמת לבד.
אין מי שיחמם אותי כשקר לי.
אין מי שיחבק אותי בלילה.
אין מי שיצחיק אותי וישמח אותי כשרע לי.
אבל אין מה לעשות, הייתי מוכרחה להסתגל למצב החדש.
אבל עדיין התגעגעתי.
אני זוכרת שפעם שמתי איזשהו שיר רומנטי ודביק כזה כהגדרה בפלאפון כשהוא מתקשר.
וכל פעם שהייתי שומעת את השיר הזה בטלויזיה או ברדיו, הלב שלי קפץ מהמקום בתקווה שזה באמת הוא מתקשר.
יום אחד חזרתי מחברה, היה סתם משעמם, כל מה שרציתי זה להגיע הביתה, להחליף בגדים, להשים את הראש על הכרית ולישון.
בשנייה שעצמתי את העיניים, נשמע אותו הצילצול הדביק, רק שעכשיו הטלויזיה והרדיו היו כבויים.
הלב שלי התחיל לפעום כל כך חזק שלרגע חשבתי שהוא עומד להתפוצץ.
חשבתי, לענות? לא לענות?
למה שאני יענה לו?! חתיכת כלב!! אחרי כל מה שעברתי בגללו? לקח לי מלא זמן לעבור הלאה ולתת לרגשות לעבור.
"הלו?"
"היי, אממ..מה נשמע?"
"אני בסדר, מה איתך?" [איזה שקרנית!!]
"טוב, טוב...אממ..בא לי לראות אותך.."
"מזתומרת?"
"חשבתי על זה הרבה והגעתי למסקנה שאני מתגעגע"
שתיקה.
"אז מה את אומרת?"
"לא יודעת" [כןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!]
"טוב, אני נותן לך כמה זמן שאת רוצה, מתי שתרצי תתקשרי"
"אוקיי"
"אני אוהב אותך"
ניתוק.
חצי שנה חיכיתי לרגע הזה, לרגע שהוא יתקשר.
ועכשיו..אני לא יודעת אם אני רוצה לעבור את הסיוט הזה שוב במקרה והוא שוב ישנה את דעתו.
| |
| כינוי:
guess who?
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
