באמת שקצת מרתיע אותי לחזור לכאן, זה כמו לבוא ולהודות שעדיין כואב לי אחרי הרבה זמן שלא הצטרכתי את זה.

זמן שחשבתי שאני בסדר, לא התכחשתי לרגשות שלי אבל גם לא הייתי במקום של לדבר עליהם ולהפתח לעצמי אחרי כ'כ הרבה זמן שהרגלתי את עצמי אחרת...

אני לא אחפור עכשיו על החזרה שלי לכאן, פשוט שמעתי שיר שמזכיר לי אותך והייתי חייבת לכתוב את זה כי אין לי למי לדבר.

אז אני תוהה כל הזמן,

אם אתה חושב עליי.. אם אתה מתרגש ממני.. אם המילים שלי עושות אצלך משהו, כמו פעם.

אני מתחילה לחשוב שאני עדיין מרגישה אליך משהו וזה מפחיד אותי, אני מפחדת להבין שאני אולי קצת עדיין שלך

ואני מפחדת להודות שאולי אני חושבת שאתה עדיין קצת שלי.

אני רוצה אותך בחזרה רק כדי שאני אוכל לבעוט אותך רחוק,

אני רוצה שתתקרב כדי שאני אוכל לתת לך סטירה ולהעיף אותך חזרה אחורה.

אולי זאת רק תחושת נקמה שמעורבבת בקצת קנאה, אולי אני רק רוצה להגיד לך את מה שלא הספקתי כי אני שונאת שסותמים לי תפה..

אני יכולה למצוא הרבה אפשרויות אחרות, אבל האפשרות הכי סבירה היא שאולי אני עדיין אוהבת אותך

ואולי אני עדיין כועסת עליך שפגעת בי

ואולי תמיד ישאר לך מקום כי אתה כמו צלקת.

יש פעמים שאני מרחמת עליך ואוהבת אותך ובא לי לחזור ולחבק אותך ולהגיד לך שאני אוהבת אותך ושאני מוצאת בך את מה שמצאתי פעם

ויש רגעים שאתה פתאום נראה לי מרושע, כי אני יודעת מה עשית ואני יודעת שאתה יודע את זה

ושוב חוזרים אליי הימים שהצטערת ובכית והתחרטת כ'כ ואני מבינה שאתה רק בן אדם, בסך הכל ילד, שעשה טעות ואני השטן פה

ושוב נכנסת לי לראש התמונה שלי, מהימים ההם, שסבלתי כ'כ בגללך וקרעתי את עצמי ואני יכולה להרגיש כמה כאב לי כאילו זה היה אתמול.

אני יכולה לזכור, אני יכולה כמעט להרגיש, אני כ'כ קרובה לליפול לשם שוב..

אתה כמו סופה בחיים שלי

שקורית רחוק ממני, אבל בשבריר שניה אתה יכול כ'כ בקלות למשוך אותי פנימה ולהחזיר אותי שוב לכל הסערה הזאת.

אני אוהבת אותך

וקצת שונאת

וקצת מקנאה

וקצת רוצה בחזרה

וקצת רוצה שתלך

וקצת רוצה להרביץ לך

ורוצה קצת ללטף

אבל בסך הכל

אני רק רוצה את הכל בחזרה.

אולי את הקטע שאהבנו אחד את השני והכל היה טוב ויפה, או אולי בכלל את התקופה שלא הכרתי אותך.

מה שבטוח, אני לא רוצה את עכשיו. כי עכשיו כואב לי, לא משנה כמה אני אגיד שזה עבר