music for the dark corners

גיליתי תופרת מקסימה ממש, מוכשרת מאד וזריזה להפליא, קרוב לבית. ילנה, הבאתי לה שתי שמלות וחולצה שהיה צריך לקצר, זוג מכנסיים שהיה צריך להצר (חשבתי בכלל לזרוק, ולא ידעתי מה לעשות איתן, אבל התיקון שעשתה להן הפך אותן לשמישות לגמרי). כל פעם שלבשתי אמרה - מה, ארוך! וכאילו קיבלתי בגדים חדשים - אהבתי אותם אבל בקושי לבשתי, כי לא נראה עלי טוב, ולא הבנתי מה לא טוב, עד שתפסתי - ארוך מדי. זה בגלל הסרט על אדית פיאף, שהייתה קטנטונת -

עכשיו מצאתי עוד שמלה ועוד חולצה ועוד זוג מכנסיים... שגם אותם צריך לתקן.

בבית החולים חיכיתי המון המון זמן, וקראתי עיתונים מדכאים ומפחידים. המנתח אף הוא קצת בילבל אותי - או שהיה לו עומס עבודה נורא והוא לא הספיק לגמרי לעבור על כל החומר, או שאולי דיברו איתו מבי"ח הקודם.. הוא רוצה להבין מה לא היה בסדר עם השתל שפעמיים "דעך" כדבריו, מה הסיבה, כי מרגיש לא נוח להציע לי ניתוח באוזן השנייה בלי לדעת שלא יחזור אותו המקרה גם בשנייה. לא ידוע מה קרה, לי לפחות. מבי"ח הקודם לא בטוח שמעבירים את כל המידע. אני ביקשתי אותו כמה פעמים, גם עם עו"ד.. ועדיין לא שלחו הכל.. ולקלינאית של הנוכחי שלחו קצת יותר, אבל לא ברור אם זה הכל.. והאם הוא יכול לקבל את המידע כולו, כרופא? אולי היה עדיף לחזור אליהם, כי אם הם יודעים מה קרה, אולי הם לא יחזרו על הטעות, אם אכן הייתה טעות. אבל אני לא רוצה לחזור לשם. וכך או אחרת זה העציב אותי, כי אני מאד רוצה את מה שהשתל הזה יכול לתת. אני מכירה הרבה אנשים שיש להם אותו, והם נהנים מאד מהשמיעה שהוא נותן להם. גם אני רוצה...

בינתיים אני צריכה לעשות צילום ראש כדי לראות שוב אם יש תזוזה של השתל ממקומו, וגם המנתח אומר שיאסוף עוד נתונים, ויהיה איתי בקשר כשיהיה לו מספיק מידע. ושנצטרך לשקול גם את האפשרות שגם בניתוח השלישי לא יהיו תוצאות יותר טובות מהאחרון, ואז אולי לשקול את כדאיותו של הניתוח. אני חושבת שאני קצת מדחיקה את האכזבה שאני חשה. מנסה לא לחשוב על זה כעת.

אחרי שחזרתי הביתה הייתי ככ עייפה שנכנסתי למיטה ולהפתעתי נרדמתי וישנתי, זה היה טוב כי לא ישנתי מספיק בלילה הקודם.

מחר לא בא לי ללכת לעבודה. אבל אני אומרת לעצמי להיות איתם לאט ובעדינות, בעיקר להקשיב, ולא נורא להתאמץ ולהיות במתח. להימצא במחיצתם ולהקשיב, גם להם וגם לעצמי.

שלחתי לכל מי שאני מכירה מכאן את הכתובת לבלוג החדש, אבל לא כל הכתובות היו מוכרות לי, וחלקכם אולי גם מנויים לא במייל.. אז מי שרוצה את הכתובת ולא קיבל, שישלח לי מייל בפרטי.. 

אני אוכלת תפוח לפני השינה. התפוח אדום וקשה ועסיסי וחתכתי אותו לפלחים כדי שיהיה כיף לאכול. מה? סימנים יוצאים מתחתית המסך ובולטים אלי. איך לתאר את הוורידים העדינים שעל גב היד? את הצללים הרכים של מפרקי האצבעות. אני משעינה את הסנטר על בית החזה והעורף נמתח בכאב  כי לא ישבתי נכון. משפילה מבט אל ציורי הסרטים על החלק העליון של הכותונת. קשה לחשוב, הקווים מהם נרקמות האותיות שיוצרות את המילים הם כמו תפרים בבשר, אני יושבת ומקלידה, תפרים תפרים   תופרת מילים לבשרי    מנסה לחשוב פנימה, בלי אנשים אחרים לידי. רעב בחוץ פוגש רעב בפנים. כשמתגעגעים יותר מדי מתחילים לשוטט בסף

סטרוברי ישנה על הספה, מהדקת את מצחה אל הכריות. היא מרגישה בטוחה, כל עוד אנחנו מלטפים ומפנקים אותה, אני בעדינות ובחום והקטנה אוהבת ללוש לה את האוזניים ולגרד ולעשות מסז' קצת תוקפני שהחתולה הזאת מאד אוהבת. היא סאדו-מאזוכיסטית מוחלטת. היא צדה ומתעללת בקורבן, מנדנדת, מתמסרת לליטוף ובו זמנית נרתעת, היא קולנית עד אשר יגעו בה, אז היא משתתקת, וכל הזמן מביעה את דעתה על כל דבר, ולפעמים נדמה שהיא פשוט מייללת את עצמה בלי סוף. לקולות שלה יש אינטונציה, כשהיא רצה לבית מבעד לדלת יש לה מייאו היסטרי קצת, של התרגשות. כשהיא יוצאת יש לה מייאו על כל צעד החוצה, ובחזרה כנ"ל. לפעמים אני שואלת את הגדול "מה היא אמרה?" הוא המתורגמן לענייני חתולים. והוא שונא אותה, כי היא מייללת לו מעל החלון כשהוא ישן בבוקר. כשאני מלטפת אותה כשהיא על השולחן, היא לפעמים מניחה את כפתה על החזה שלי, פותחת אותה קצת עם הציפורניים, בלי לשרוט. רק לדקור קצת. היא חוזרת על כך מספיק פעמים, תוך מבט לתוך עיניי, כדי שאבין שהיא אוהבת אותי.

לילה. חושך בכל מקום. הזמן מתנדנד מצד לצד כבננת אוויר שקופה. חלמתי סיוט שבו יצור כלבי מסוכן חולף דרכי (דרך הגוף שלי) הלוך ושוב בלי שאוכל להתנגד. את מצטנפת כחזרזיר וורדרד בתוכך. חרבות של טוריאדור ננעצות לכאן ולשם וחורכות בדרכן את עורך. איפה הם החיים? יד משתלשלת למטה מן השולחן כבדרך אגב. כן, זה מתחיל מהמרכז ויוצא החוצה, הרחק הרחק, עד אין קץ

השכנים (לשעבר) שלי הם אנשים עדינים מאד. אמרתי שאולי יש גילגולי נשמות, אבל זה לא עוזר בכלל כשאת לא זוכרת מה עשית בגלגול הקודם שלך, וחוזרת על אותן הטעויות (ושלא יבלבלו לי את המוח, אז אולי בשלב כלשהו אני אבין שהטעויות שאני עושה הן כדי לקלקל טעויות (כלומר לתקן :) מגילגול קודם, בקיצור תוהו ובוהו, ואני לא מאמינה שמישהו יתקין מנגנון כל כך לא יעיל לתיקונים (מצד שני, הוא בטח רוחניק אז אפשר להבין את זה :)

דקירות בבטן משמאל :( זה בטח עונש על מה שאמרתי על רוחניות. קל להשתמש בדברים כאלה להשלכות, הם כר פורה. אפשר להשליך על הרוח והגלגולים כל מה שתרצי, וכך להיפטר מדברים. זה נקרא גם מיחזור. אני מתלבטת אם להשתמש בהפנייה לCT שנתן הרופא, כי לא לקחתי את הפרוביוטיקה שנתן לי לניסיון לראות אם זה יעזור (ואז לא ללכת לCTׂׂ). כבר כמעט שבועיים שאני שוכחת אותה במקרר של העבודה. כל בוקר אני אומרת לעצמי היום תזכרי לקחת! וכל אח"צ אני שוכחת אותה מחדש ונותנת לעצמי שתי סתירות (כן, לא התכוונתי לסטירות) רוחניות בדרך הביתה. 

לרכב על השור במלחמתו בטוריאדור

שקופה בלתי נראית, וורודה וזהובה

רק נוכחת, בלי כל יכולת לעזור