בלוג של נערה קצת שונה

טוב, אז בעיקרון היה לי יום ממש כייפי :]

אתמול בערב (בעשר, זה נחשב ערב או לילה?) הלכתי לישון אצל מורן והיה מזה כייף.

כ"כ הרבה זמן לא נפגשנו שבהתחלה היינו די מרוחקות כאלה,

אבל זה התמוגג, לאט לאט.

בשתיים נסעתי עם אחותי וסבתא שלי לאכול צהריים, היה כ"כ טעים!!!

אכלתי משהו שאני בכלל לא זוכרת תשם שלו, אבל, מה זה משנה?

זה היה טעים? זה מה שחשוב :]

אח"כ היה לאחותי איזה משהו בבצפר, הסענו אותה לשם, וחזרנו הביתה.

בסביבות שש דיברתי איתו במסנג'ר, הייתה לנו שיחה כ"כ כייפית.

מישומה גם איתו בכל התחלת שיחה אנחנו מן רחוקים כאלה,

וזה מתפוגג לאט לאט.

וזה כייף, זה יותר כייף מכשהשיחה זורמת לגמרי.

כי יש מתח באוויר, וברגע שהוא נעלם, זה כ"כ כייף.

דיברנו על זה שהוא מתכוון לעבור למנצ'סטר סיטי אחרי הצבא

ואני מתכוונת לעבור לניו יורק, או לוס אנג'לס.

הוא אמר שמבחינתו, מנצ'סטר היא ממש סוג של גן עדן,

הוא כבר היה שם כמה פעמים, המשפחה של אבא שלו גרים שם.

בהתחלה, בשיחות קודמות, הוא אמר שבגיל מבוגר יותר הוא יעבור לשם,

כי הוא רוצה להוציא בארץ רב מכר, ספר שבאמת יצליח.

ייעצתי לו להוציא את זה שם, בחו"ל ההצלחה היא תמיד חזקה יותר, לא ככה? :]

דיברנו גם על זה שהוא אפילו היה רוצה לברוח לשם,

שהוא אוהב את המקום כ"כ.

בצחוק, הוא אמר גם שאני לא אטוס לניו יורק או לוס אנג'לס, אלא אטוס איתו,

אחרת הוא יתגעגע,

וגם הוא אמר שלרב מכר שלו יקראו "אהובתי" על שמי.

ואמרתי שלסרט הראשון שאני אביים יקראו -

"כמה עצוב שאתה גר במנצ'סטר ולא ליידי, הו רומאו, אני מתגעגעת".

-אמרתי שנכון שזה ארוך, אבל אפשר לעשות לזה ראשי תיבות ><-

בסוף השיחה, הוא אמר לי "ביי יוליה", אני משערת שזה כי קראתי לו רומאו, ב"סרט שאני אביים".

החזרתי לו "ביי רומאו".

הוא פשוט לא יוצא לי מהראש.

אני גם לא מתכוונת להוציא אותו.

מתישהו הוא יהיה איתי,

אני יודעת את זה.

או לפחות רוצה את זה?..

עריכה* -

זה כ"כ לא קשור,

להכל זה לא קשור,

אבל אין לי אל מי לדבר,

אפילו לעולם סתם -

אני לא יכולה לצעוק את זה,

אני מתגעגעת אל השיחות איתו.

עם ההוא שגדול, שיותר מידי גדול.

אני מרגישה שככל שהזמן עובר,

הוא חשוב לי יותר,

הוא מעניין אותי יותר,

ויותר ויותר אני רוצה לדעת מה קורה איתו עכשיו,

אני לא רוצה לשלוח לו הודעה או להתקשר סתם,

עד שהפנמתי שהוא גדול ממני ביותר מידי..

לקח לי זמן.. לקח לי יותר מידי זמן.

אני מתגעגעת אל אהבה הכ"כ חזקה שהייתה לי אליו.

אהבה שידעתי ב-100% שלא תתממש.

אבל זה מה שהיה טוב.

מה שקורה לי עכשיו זה סימן שאלה,

 יכול להיות משהו.. ולא יכול להיות משהו.

שם? לא היה יכול לקרות משהו.

והדבר הטוב הוא שהייתי מודעת לזה.

אבל עזבו את הנושא הזה עכשיו,

באמת, באמת ובתמים,

אני מתגעגעת לזה,

יותר מלכל דבר אחר

שאני יכולה בכלל לחשוב עליו.