בלוג של נערה קצת שונה

"איבדתי את דרכי

וזה לא כ"כ רחוק

לפני שאת מוציאה את הכל החוצה

אני לא יכולה לבכות

בגלל שזה היה החיסרון בעינייך

נאלצתי לזייף

חיוך, צחוק בכל יום בחיי

הלב שלי אולי לא יכול להישבר

כשהוא לא יודע ממה להתחיל.."

טוב, אז אולי אני לא באמת כ"כ מסכנה כמו שבשיר הזה כתוב

(גרסה בעברית לבית השני של השיר "Because Of You")

ואולי התרגום גם לא משהו, כי, נו טוב, אני עשיתי את זה ><

אפשר ממש להגיד שכשאני נדבקת לשיר,

שומדבר לא יצליח להוריד אותי ממנו.

אאבבלל, לא בגלל השיר הזה התחלתי את הפוסט

ה.. מוזר הזה -?-

אני עושה את הפוסט הזה כי אני פשוט מבולבלת.

על אחד אני חולמת בלילה, אחד שלא בטוח בגלל שיש לי סיכוי להיות איתו,

ביום מן הימים?

והשני?..

עם השני באמת אין לי צ'אנס להיות.

גדול ממני.. ולא דיברנו כבר חצי שנה.

ואין מצב –שבעולם- שאני עכשיו אשלח לו הודעה לדבר איתו.

אנחנו כל כך שונים. אין לנו בכלל מה להגיד אחד לשני.

אנחנו לא ממש ההגדרה הקיצונית הפכים,

אבל.. ההבדל שיש בנינו, השוני, הוא כנראה גדול מידי.

אני מתגעגעת לזמן ההוא, שעשיתי הכל רק בשביל לראות אותו איפושהו.

ושבחדר אוכל, כשהוא היה אוכל בבצפר בגלל שהיה לו איזה חוג של מחשבים אח"כ

ואני אכלתי שם כי היה לי כמה שעות לימוד נוספות.

(אעלק בשביל לעזור לנו.. סתם היה מצחיק שם, אז הייתי הולכת,

והנה אני שוב משקרת לעצמי,

הייתי הולכת בשביל שאני אוכל לאכול בחדר אוכל ולראות אותו.

בגלל זה השנה לא הלכתי, כי הוא גם הפסיק לאכול שם.)

ותמיד הייתי מתיישבת 2 שולחנות מאחוריו, כשאני יכולה לראות את הגב שלו,

לא את הפנים, כי אם אני אראה את הפנים שלו הוא יכול לראות את שלי,

ולהבין כמה שאני רוצה להיות איתו יותר ויותר..

למרות שבכלל לא הייתי איתו, הייתי רק רואה אותו.

הייתי תקופה שבאמת הצלחתי להאכיל את עצמי בשקר שבחינתי זה יכול להמשיך ככה כל החיים.

ניסיתי לגרום לעצמי להיות בטוחה שלא חסר לי כלום כשזה לא הדדי.

איזה "לא הדדי" בראש שלי? בהתחלה הוא בכלל לא ידע בקיומי.

הוא גדול ממני בשלוש וחצי שנים.

אתם קולטים את ההבדל?

אני חגגתי בת מצווה והוא כבר עבר את הנשיקה הראשונה שלו.

אני אעבור את הנשיקה הראשונה שלי והוא כבר יעשה רישיון.

(והנה משפט מטומטם בדרך:)

אני רק נולדתי והוא כבר ידע לדבר, ללכת ולעשות פיפי לבד.

מבחינתי, ההבדל ביני לבינו לא היה גדול

עד..?

עד הרגע שהכרתי אותו, שהכרתי אותו אישית.

עד הרגע שבו אני אהבתי אותו כ"כ,

ואז..?

ואז הוא הפך להיות החבר של אחותי הגדולה.

אני חייבת להגיד שאחרי חודש בודד שהם היו יחד ונפרדו.

אני והוא רק היינו ביחס הרבה יותר טוב.

ואח"כ..?

ואח"כ הקשר נותק לאט לאט..

כי הוא היה גדול מידי,

כי אני הייתי פחות מידי,

כי היינו שונים.

ועכשיו..?

עכשיו אני מתגעגעת למה שהיה לפני שהכל היה קשה כ"כ.

לפני שהוא היה חבר של אחותי,

לפני שהם נפרדו,

אולי.. אולי בכלל ללפני שהכרתי אותו.

ברגע שלא באמת ידעתי מי הוא,

הייתי יכולה שעות להסתכל על צילומים שיש לי שלו בפלאפון.

הייתי יכולה להסתובב בבניין של השכבה שלו כל הזמן,

מקווה שהוא לא רואה..

בלי.. בלי לבייש את עצמי,

בלי לבייש את עצמי באהבה לדבר לא אפשרי.

אבל..?

אבל עכשיו, עכשיו אני חושבת על בנאדם אחר,

בנאדם.. שיש לי איתו סימן שאלה.

יהיה משהו? לא יהיה משהו?

הוא עם כולן אותו דבר,

ולרגע אני לא שופטת אותו.

אני פשוט לא מבינה, למה?

למה את לא מסתפק באחת,

וככה שובר לפחות בנות את הלב,

אתה מקובל, אתה מבוקש, ואתה יודע את זה.

אז למה?

למה להיות כזה.

אתה אף פעם לא היית ככה.

היית מתחשב בכולם, בכולן.

ההערצה של כל המיליון בנות האלה

לא היו עולות לראש שהיה לך פעם.

אבל השתנת,

ולרגע אני לא שופטת,

אבל אני חושבת שהיית יכול להיות הרבה יותר בסדר

אם היית באמת מודע להשפעה שיש לך עליהן,

ולהן עליך.

אני יודעת, אני באמת יודעת,

שמי שאני אוהבת,

זה לא מי שאתה עכשיו,

אלא מי שהיית,

מי שהיית לפני השינוי העצום שקרה לך.

מי שהיית כשרק אני הסתכלתי עליך.

אתה יודע שאני הייתי ראשונה לאהוב אותך,

ופעם, אתה גם שמת עלי.

מה שלא יקרה,

כשיש חבורה של מיליון בנות סביבך.

קשה לך לבחור, הא?

"ראיתי אותך מת

שמעתי אותך בוכה

בכל לילה כשישנת

הייתי כ"כ צעירה

אתה אמור לדעת יותר טוב

כשאתה נתמך בי

אף פעם לא חשבת על אף אחד אחר

ראית רק את הכאב שלך

ועכשיו אני בוכה באמצע הלילה

בגלל אותו דבר ארור"