בלוג של נערה קצת שונה

וואי, מלא זמן לא עדכנתי. באמת מלא S:

בזמן הזה כבר הייתה לי יומולדת (כפיים לי! אני כבר ילדה גדולה><),

אולי כבר אמרתי, אני פשוט לא זוכרת את העדכון האחרון, או זה שלפניו P: אבל השלמתי עם הבנות.

זה נחמד, והכי כייפי זה שלא עשיתי מליון קטעי צומי בשביל שהן ישימו עלי,

למען האמת לא הזזתי את קצה האצבע שלי.

אבל זה יותר כייף ככה. חוצמזה שאני לא רוצה לחזור למה שהיה פעם בדיוק ושהמצב הנוכחי מתאים לי בדיוק.

חגגתי יומולדת בבית עם כמה חברים (15 למען האמת><) גירשתי את ההורים שלי והיה כייף, או משהו בסגנון.. P:

הזמנו פיצה (אכלנו 4 מגשים!!!) והוא היה גם, למרות שהוא אמר לי שלא בטוח שהוא יכול לבוא.. (כמה הוא במשפט אחד..) היה באמת כייף, אבל אני במשהו כמו דילמה רצינית עכשיו.

לא בטוח שאנשים שלא מכירים ממש את מה שיש ביני לבינו יוכלו להבין מה באמת קורה, אבל אם גמאני לא יודעת מה הולך פה..

אז אולי דווקא זה יכול להיות בסדר -

דיברתי איתו במסנג'ר, השיחה הייתה רגילה לגמרי עד שהוא הזכיר.. משהו לא ברור.

הוא אמר שהוא שלח לי בדואר מעטפה חומה.

שאלתי אותו איך הוא שלח, והוא אמר שהוא פשוט שלח. הוא לא הסביר יותר מידי.

אמרתי לו שהוא אפילו לא יודע אם התיבה שלי בבית או בדואר הראשי. והוא לא הגיב על זה.

בדקתי בדואר (וכן, התיבה לא בבית שלי, אלא באיזור הראשי של הדואר בישוב) ולא היה שום מכתב במעטפה חומה.

או מכתב שהיה מיועד אלי..

שאלתי למה הוא שלח. והוא צחק ואמר שזה לא מספיק רומנטי במסנג'ר.

שאלתי אותו אז למה לא פנים מול פנים, והוא לא הגיב על זה.

אין לי מושג מה אמור להיות במעטפה הזאת, אם הוא צחק עלי ולא שלח בכלל. ואם הוא כן שלח, אז למה בכלל דיבר עליה ולא פשוט חיכה שהיא תגיע.

אם אתם שואלים אותי זה היה סתם,

אבל למה שיעשה את זה סתם?

זהו, אז אני בדילמה ולא יודעת מה לעשות בקשר לזה.

אני כ"כ אודה למי שינסה בכלל לעזור לי לדעת מה הלך פה.

ואם אתם חושבים שכדאי שאני אשאל אותו, אז זהו - שהוא לא מתחבר, אני לא נפגשת איתו בבזמן האחרון ואני לא אתקשר בשביל דבר כזה.

אם אתם גם רוצים לדעת למה אני מדגישה כל מילה שקשורה בוא פה, אז אני אגיד לכם -

הגעתי למסקנה שאני כותבת עליו כ"כ הרבה. שאני צריכה לספור את מספר הפעמים שאמרתי "אותו", "איתו", "הוא", או כל דבר שקשור בוא.

הא, וגם "בוא" P:

עוד דבר זה שדיברתי עם אמא שלי בדרך הביתה מהספורט שלי ושלה ביחד, וגם אחותי הייתה באוטו -

דיברנו על חתונה. כאילו.. אחותנו מתחתנת שבוע הבא. ואיך שהוא הגענו ממש לכל הנושא.

אמרתי לה (חצי בצחוק חצי ברצינות, אבל התכוונתי לזה בכל הרצינות) שזה ממש גזעני ולא הגיוני שיהודים מתחתנים רק עם יהודים ושזה מה שמקובל,

ושנוצרים עם נוצרים, מוסלמים עם מוסלמים, ערבים עם ערבים וכך הלאה.

היא אמרה שזה מה שהחזיק כל עם את עמו בנפרד, ביחד.

ואני אמרתי לה שזה לא מה שאני רוצה, אני רוצה את הכל מעורב. אני לא אצא רק עם יהודים, וגם חתונה זה לא בטוח יהיה עם יהודי.

זה דפוק, פתטי ולא הגיוני.

מה שבטוח? זה שזה לא אני.

את האהבה של החיים שלי, הבנאדם שאני אחליט לתת לו את עצמי, שאני אחליט להתחתן איתו, ולהיות איתו בבריאות ובחולי..

לא בטוח שיהיה יהודי. אולי הוא יהיה נוצרי, אולי ערבי, או מוסלמי.

לא איכפת לי. ואמרתי לה שתבין את זה עכשיו, כי אח"כ יהיה לה קשה מידי לשאת את זה (כמובן שאמרתי את זה פחות דרמטי).

וזהו.

עוד דבר שקרה זה שמחר יש לי "שבת חתן" של ארוסה של אחותי.

אני צריכה לקום בסביבות 6 בשביל להיות מוכנה ב7 בשביל להיות שם ב8.

זה מאוד מרגש.. ואבא שמח שהיא מצאה יהודי (מה זאת הגזענות הזאת??!!)

בכל מקרה,

יצא שחלמתי על זה שכשאני אהיה מפורסמת, אני אתארח בארץ באיזושהי תוכנית אירוח ואדבר וכל הדברים האלה,

ואז אם ישאלו אותי "את מי הכי היית רוצה לפגוש, ולא יצא לך?"

ואני עניתי "את דילן ספראוס, את הבנאדם הזה אני לא מעריצה, אני אוהבת"

על זה הם ענו לי - "ואת זה אנחנו ידענו, לכן - קבלו במחיאות כפיים את דילן ספראוס!!!"

הוא נכנס בדלת והיה פשוט חלום. חלום שמתגשם.

בינתיים סתם חלום בלילה. אבל תאמינו לי שזה עוד יתגשם.

בכל מקרה, פגשנו אחד את השני, הוא התאהב בי, אני בוא. הוא חזר ללוס אנג'לס ושמרנו על קשר.

טסתי אליו כל כמה חודשים, והוא אלי. והיה נורא נחמד.

וכל זה בחלום אחד..

חלום מושלם!

והכל התנפץ ברגע שהתגלה לאמא שלי שהוא נוצרי.

על החלק הזה אני לא רוצה לדבר.

בכיתי מתוך שינה.

קרה דבר כואב!! כואב!!

דילן........... הוא צבע לחום.

מישומה, בכל המעט מאוד תמונות שיש מהצבע החדש שלו,

הוא נראה מאוד מאוד מאוד (בהדגשה!!) אומלל...

ממש ככה!

תראו כמה תמונות דכאוניות ביותר, לפחות לדעתי.

אותי הן העציבו מישומה.

בכל התמונות לפני, הוא היה ממש קורן, ובאלה? החן נעלם.

1.   2. 

3.    

תמונה מס' 1 סתם.. עצובה. הוא מסתכל על תמונה של אח שלו, cole בתקופה הזאת, עם שיער בלונדיני.

צלמו אותו מאחורה כשהוא מחזיק את התמונה, בתור מישהי שמרגישה עד כמה היא מכירה אותו..

גם אם מעולם לא נפגשנו, אני מרגישה דמעה בזווית העין.

תמונה מס' 2 לא מראה בצורה ברורה את הצבע שיש בשיער שלו, בגלל הקסדה כמובן,

אבל קצוות שיער יצאו החוצה והראו את הצבע ה.. כואב.

התמונה הזאת מדגישה את העובדה שהוא שמן. השמין.. מלא.. אני לא יודעת.

אבל.. בכל תמונה לפני הוא יצא פוטוגני בצורה כואבת. וכאן? אתם יכולים לראות בעצמכם.

תמונה מס' 3 היא על סט הצילומים. הוא זה שיושב, וליידו אח שלו cole

אין שום דרך מיוחדת להראות כאן את העצב, או מה-שזה-לא-יהיה, כי זאת תמונה על הסט,

אמרו לו להיות ככה או ככה או ככה. אי אפשר לדעת.

אבל אני מרגישה..

אחרי הפוסט הזה, בעיקר החלק האחרון, חלקכם תחשבו שהתחרפנתי, או שאני סתם סתומה,

אבל ברגע שהתחלתי לאהוב אותו (אני לא מסוגלת לכתוב "להעריץ" כי זה לא זה!)

הבנתי משהו מאוד חזק שקורה כאן, ושלא תחשבו שלא הערצתי אנשים קודם

(צ'אד מייקל מורי, שיין וואסט, דניאל רדקליף, ידידיה ויטל, יון תומרקין....)

אבל מה שיש לי עם דילן זה לא הערצה!! באמת שלא!

תודה למי שקרא את כל הדבר הארוך הזה,

נפגש בפעם הבאה(: