בלוג של נערה קצת שונה

זה היה מציק.

נכון, אני מודעת למציאות, ידעתי שלמרות שאני נפגשת איתו זה לא אומר שאנחנו נתנשק.

זה גם לא רק אני והוא.

זה גם כל שאר החברים שלי,

אבל קיוויתי, באמת שקיוויתי.

וכמו שאני מכירה את עצמי, אני אמשיך לפנטז -

מחר אני מגיעה לבצפר בשעה 10. הוא לוקח אותי הצידה ולא מפסיק להגיד כמה שזה נראה לו לא הגיוני מה שהיה.

איך זה שלא יזמנו שום דבר?

ואז? הוא יחפה על זה.

אבל זה לא יקרה..

להתחיל שנה בבאסה זה אסון,

וזה גורם לכל שאר השנה להיות אסון - בנוגע לכל דבר אפשרי שאני אגע בו.

אבל איך אפשר שלא?

בעיקר כשיש ציפיות.. וזה לא ממש קורה.