אז ככה, אני אפילו לא זוכרת לאן הגעתי בסיפור החיים השופע שלי.
אבל.. החלטתי לעשות פוסט ספיישל בקשר לחיים שלי, ו-So What(?!) אם אני לא אהיה אלמונית יותר.
דבר אחד, אמנם לא הכי נחמד, אבל מאוד אמיתי, למדתי ממך -
גם אם אנשים לא יאהבו את זה במיוחד. ה"את זה" הזה, זה אתה, אז הם יאלצו להסתדר, או ללכת. מה שבא להם (:
אניוואי, החלטתי לספר את כל סיפור חיי, כל מה שהיה, הווה, או עתיד להיות -לדעתי-.
ההשערות שהיו לי אי פעם ולמה או איך אני חייה את החיים שלי ככה, עכשיו, ובלי לריב עם עצמי יותר מידי.
אז איך הכל התחיל?
הכל התחיל בילדה קטנטנה וחמודה ששמה בישראל הוא ג'ולי (או יותר נכון ב-L.A אבל תנו לי להמשיך לחלום..),
בבטנה של אימה היו עוד 4 תינוקות קטנים וחמודים, שהיו אמורים להיות אחיי ואחיותיי.
הם נפלו הרבה לפני הלידה והיחידה ששרדה היית, כמובן, מי אם לא - אני.
אני ילדת מבחנה קטנה. רק בגלל שהזרעים של אבי והביציות של אימי לא חיבבו במיוחד אחד את השני.
את סיפור החיים האמיתי שלי, שהוא לא הכי משעמם במיוחד וגם לא מעצבן במיוחד, אבל בהחלט אי אפשר להגיד שהוא שונה יותר מידי.
אז כן, כבר לא קצת בנות אמרו לי שאת החיים שלי צריך לכתוב כספר, מרוב הדברים שקורים לי (או שאני גורמת שיקרו..).
בכיתה ד', התחילה כבשה קטנה אחת, להבין מה זה הרגש ההוא, שכולם קוראים לו "אהבה".
טוב, אז אמנם עוד לא הייתה לי, ככבשה שחורה, מיוחדת, שונה, אהבה דו צדדית. אבל כן הרגשתי את הרגש הזה,
את הדפיקות לב, את הבחילות בבטן, את הפרפרים, את הרצון להיות הכי קרובים שאפשר.
כמובן שזה לא היה בכיתה ד'.. אבל כן, הכל התחיל בכיתה ד'.
התחלתי להבין שיש לי איזה.. תחושות, לילד אחד, חמוד מאוד, מאוד מאוד, מאוד מאוד מאוד (?) זה יכול להמשיך הרבה.
בארצנו יש לו שם, אבל אנחנו נקרא לו "הוא".
זה המשיך עד כיתה ו', בכיתה ו' הכרתי דרך מורה פרטית שהייתה לי אז ילד חמוד אחר, שגם את שמו אנחנו לא נפרסם,
ואהבתי אותו.
אני יכולה להשבע שאת התקופה הזאת אני לא זוכרת במיוחד, אבל הדבר הזה מתועד לי ביומן שהיה לי אז, אז אני לא יכולה להכחיש.
בשנה הזו גם טסתי לחו"ל-NY התאהבתי במקום שאי אפשר לתאר את היופי שלו, השוני שלו מהארץ והייחודיות שלו לאומת כל מקום אחר בעולם.
הייתי שם 3 שבועות מופלאים, מדהימים, מרגשים, אבל זה היה כ"כ מזמן, שאני לא מתכוונת בכלל לפתח את זה.
זאת הייתה הבת מצווה שלי, למרות שזאת הייתה תקופה של חצי שנה לפני הזמן ><
בסוף כיתה ו', כמו שזה נראה, עד כמה שזה מפתיע, פתאום אהבתי שוב מישהו אחר!
אני יכולה להשבע לכם שאני לא מבינה אותי. ועכשיו אני גם לא יכולה לייחס לזה רגש כזה שיכול להיקרא "אהבה". אבל כנראה אז, ככה אני חשבתי.
והייתי חברה של ילד, למרות שהוא בעצם אהב מישהי אחרת (במקרה אז חברה נורא נורא טובה שלי) בשביל לגרום לי לקנא.
היא גם אהבה אותו, ואני פיניתי את הדרך. (חמודה או לא?!
טוב, אני צוחקת. זה בסך הכל היה מעשה אנושי? נו!! אני צריכה מחמאות><)
בתחילת כיתה ז' הייתי.. משהו כמו חברה של הילד ההוא שאהבתי מכיתה ד' עד ו'.
זה לא היה רישמי, אבל תרשו לי להגיד שהרגשתי כמו חברה שלו?
כיתה ז'.
הסיטואציה - שיעור מתמטיקה תמים במיוחד.
בתקופה הרגשית - פנוייה, גם נפשית.
נכנס לו ילד, שבאותה תקופה לא יכולתי לחשיב לילד, לתוך הכיתה.
קצת אחרי המורה, ביחד עם עוד קבוצה של 4-6 תלמידים אחרים, משכבת ט', לתוספת זמן לבוחן.
פה, באמת, התאהבתי.
אי אפשר להגיד שזה לא טיפשי. הרי ראיתי אותו רק פעם אחת.
רק באותה השנייה ההיא.
אבל זה היה כ"כ.. אמיתי.
שלא יכולתי להגיד שלא הרגשתי את זה כמו.. כמו עקיצה של דבורה, כמו טעם מר. משהו שאי אפשר לפספס!
ידעתי שאני אוהבת אותו. ידעתי את זה.
הוא התיישב ליידי, וליד חברה שישבה ביחד איתי.
אני זוכרת את כל השיחה בקצרה מאוד שהייתה. אני אפרט:
החברה (אלי): למה הוא צריך מחשבון?!
הוא: כשתהיי בכיתה ט', את תביני 
(עם חיוך, חיוך כ"כ יפה)
אני: למה את עושה לעצמך בושות?!?! (ותדמיינו אותי עם לחיים אדומות כמו עגבנייה)
היא: אני לא מביישת את עצמי
הוא: הו, כן את כן. אבל זה בסדר, את נחמדה
אני (בלחש אמיתי!!!!! כדי שלא ישמע): תודי שהוא חמוד!!! הוא כ"כ חמוד!! את לא תאמיני מה אני מרגישה עכשיו
היא: מה?
אני: קשה לפרט כשהוא יושב בדיוק לפני...
זה היה לפני שנה! אני זוכרת את זה כמו אתמול.
מאז, עד חמישה חודשים אח"כ. אהבתי אותו.
הלכתי לבניין שלו בכל הפסקה אפשרית.
צילמתי אותו, נשמתי אותו, אכלתי אותו, שתיתי אותו,
התמכרתי אליו.
לצערי. בערך חודשיים אחרי שאני אהבתי אותו, הוא התחיל לצאת עם אחותי.
גם הסיפור הזה כ"כ ארוך, אז אני אקצר.
הם היו יחד חודש, כשהיא ידעה שאני אוהבת אותו, והיא אפילו לא הרגישה כלפיו משהו.
חשבתי שאני לא אסלח לה בחיים. אבל אחרי שראיתי שבצורה כולשהי זה תרם לי ביחסים איתו. ויתרתי.
בסביבות חודש אפריל של שנה שעברה רבתי עם 3 חברות טובות שלי והתקופה הזאת הייתה הכי גרוע בחיי.
לא דיברתי עם אף אחד, רוב היום שלי היה בכי. לא היו לי חברים חוץ ממושלמת אחת. שיודעת מי היא (:
בחופש הגדול החלטתי לעבור לכיתה עם כמה ידידים שלי, ולרכוש חברים חדשים.
עברתי לכיתה של מחוננים במתמטיקה (ולא, זה לא מהשורש "חננה" 
)
ולמדתי חודשיים שלמים של החופש הגדול, כל יום שעה, את כל החומר שהם למדו ב-ז'.
נשארתי בקשר עם החברה ההיא, והבנות ההן שרבתי איתן עדיין לא היו בקשר איתי.
עזבתי את ההוא שהיה בכיתה ט'. רק מחוסר סיכוי איתו.
בחופש הגדול, שוב, חזרתי אל ההוא שאהבתי בין ד ל-ו', שהיה גם אותו אחד שאהבתי בתחילת ז'.
היה לנו ריב ענקי כי הוא גילה בלוג שלי מהאינטרנט והכל שם היה עלי.
והוא קרא וקרא וקרא, וחשבתי שגם לו אני לא אוכל לסלוח. אבל, כמה מפתיע. סלחתי.
עכשיו אני מסובכת עד מעל לראש לצרות שרצוי שאני לא אזכיר עכשיו.
כי כל בנאדם יכול להכיר אותי עכשיו, לפי כל התיאור של החיים שלי.
יש רגעים ספציפים שהיו לי כ"כ גדולים ואני אזכיר אותם בפוסט חופר אחר.
גם את ההשערות, רעיונות, רצונות, מחשבות וכל דבר אחר, אני אשים בפוסט אחר.
התעייפתי (:
לילה טוב לכולם.
ומי שזיהה אותי לפי כל הפרטים.
עשה טובה -
אל תנסה להבין מי אתה בין כל אלו.
פשוט.. 'צא?! D:
עריכה* -
חבל לי שאנשים לא מגיבים כי זה ארוך.
התגובות חשובות לי... (:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
