חשבתי שכבר עברנו את השלב של הריבים האלה.

באמת, חשבתי שהבית שלי כבר עבר מספיק והגיע הזמן שלנו להסתדר בינינו לבין עצמנו.

טוב נו, כנראה שהשליתי את עצמי באיזשהו שלב,

אבא שלי בחיים לא ישתנה, וגם אמא שלי לא, למען האמת.

אבל כבר נשבר לי.

אני לא מבינה מה הטעם של יחס כזה.

באמת.

אני לא מבינה מה הטעם בלשמור טינה ולהתנהג כמו שמוק, במיוחד כשבאמת לא עשיתי כלום.

נשמע לא אמין אה?

כאילו הילדים תמיד טועים.

אני פשוט רוצה שזה יעבור.

לא חבל?

ורק התחיל החורף, ועכשיו גם אני בוכה.

#

טוב נו, תמיד יש לי את הריח של אחרי המבול ואת הסיגריה במרפסת, בגשם.

אני אצטרך להסתפק בזה,בנתיים.