הכוונה בכותרת היא לפוסטים הקודמים, אתם זוכרים? שהוצאתי לכם את הנשמה מרוב שהתלוננתי P: אז אני הולכת לעשות את זה שוב..

פאק. כמה שלא רציתי שההרגשה הזאת תחזור אלי היא חזרה. פעמיים. פעמיים באותו זמן. למה הכל חייב להיות כלכך מבלבל? ובדיוק שהכל נראה טוב יותר, זה נהיה רק יותר גרוע. תמיד אומרים לי שהכל יהיה טוב יותר, אבל זה לא תמיד ככה. תמיד יהיה משהו טוב שיבוא אחריו משהו רע. בדיוק כשנדמה לך שאתה רוצה משהו אחד, יבוא משהו אחר. וכשתחשוב שאתה רוצה את המשהו הזה, יבוא עוד משהו. וככה אתה תתבלבל עד שתרצה למות.

הבעיה שלי לא נובעת רק מבלבול, זה שכל פעם שאין לי מה להגיד או שאני משועממת, אני אומרת דברים כלכך מטומטמים, אבל ממש מטומטמים. ולא רק זה, אני אומרת אותם לאנשים הלא נכונים, ככה שאני יכולה לחשוף את כל הסודות שלי ושאי פעם היו לי בלי למצמץ בכלל.

גיליתי שלא משנה כמה אני אומרת שאני רוצה למות, אני לא העשה את זה. בגלל שאין לי את האומץ. וזה רק מעציב אותי עוד יותר. אבל מה כלכך רע לי? אני במקיף חדש, יש לי מלא חברים, השתנתי, ככה שאני אוהבת את עצמי. אני משקיעה בעצמי יותר, מטפחת את עצמי, יוצאת יותר. כנראה שלא משנה כמה ירוק הדשא שלנו, הדשא של השכן תמיד יהיה ירוק יותר. אני אוהבת ירוק. זה צבע יפה. צבע של שלווה, של רוגע, של טבע. אפשר לאמר שירוק זה הצבע האהוב עלי.

(גאד כמה שאני לא קשורה לעולם)

אני בוהה בחלל החדר במבט ריקני. כמה שהעולם הזה שטחי. החברה כיום מאלצת את כולנו להיות משהו שאנחנו לא, ומבלבלת אותנו עוד יותר. מה שהכי רע, זה שאני מרגישה שאין לי את הזכות להיות עצובה. בגלל שיש לי כלכך הרבה ולאחרים אין. אבל אז אני נזכרת.. שלכולם יש את הזכות להיות עצובים, ואני מרגישה רק רע יותר בגלל שאני חושבת ככה. העצב הוא מעגל אין סופי שמסתובב פנימה. וסוחף את כולנו איתו. גאד, כמה שהשמחה היא רגעית.

אחרי הכל, אני יודעת שהשגתי כל מה שקיוויתי להשיג החל מכיתה ו'. ה-כ-ל. אבל עכשיו הבנתי, שרציתי את כל הדברים הלא נכונים. עכשיו אני מבינה שאני לא רוצה מישהו שיאהב אותי, אני רוצה מישהו שאני אוהב אותו והוא יאהב אותי בחזרה. קשר שבנוי על אמון ואהבה, קשר חזק. ואני רוצה לגדול ולהיות משהו, לעבוד בעבודה טובה ולהרוויח מספיק כסף כדי לחיות חיים בריאים ושלא יהיה חסר לי כלום. ואני רוצה משפחה שתתמוך בי. ואני רוצה הרפתקאות.

(אני יודעת שאני נשמעת כמו ילדה מאוהבת בת 12, אבל פאק. נמאס לי לחיות בתוך מסגרת. אני רוצה משהו חדש. לאף אחד לא הזיק קצת אנדרנלין בדם)

אבל בעצם..זה מה שהרוב רוצים. וזה מה שמועט ישיגו. אני לא יודעת אם אני אשיג את זה, אבל אני בהחלט הולכת לעשות כל מה שאני יכולה כדי להשיג את המטרה. בנתיים, אני רק רוצה קצת פחות בלבול בחיים.

שיהיה לכם יום שוקולדי,

                            ריקה-רוז 3>