הימים האחרונים.. למרות שעבר עלי את הדברים הכי לא צפויים בעולם ולא מעט דמעות, אני מרגישה די טוב היום :] לאידעת למה.. סתם הרגשה טובה. אני לא יכולה להתאמן בגיטרה, כי אין לי מושג מה לעשות וכשהקלטתי את המורה באמפי והכנסתי את זה למחשב המחשב החליט להיות רשע ולא להשמיע לי אותם.

אני מתנדבת בבית הספר היסודי שהייתי בו, עוזרת למורות של כיתה א' וד' בעיקר. זה כלכך כיף לעזור לכיתות א' בשיעור קוסמות (כן כן יש כזה שיעור P: ) ו/או להקריא להם סיפור בשעת עידוד קריאה בספריה :] וכיתות ד' החמדמדים.. כמה נחמד לעזור להם באנגלית, ללמד אותם לקרוא :] אחח.. כמה שהם השתפרו אצלי^^

אמא שלי מורה בארגון.. כל השביתה הזאת היא לא מקבלת משכורת :\ עם הניסיון שלה היא יכולה ללמד באונוברסיטה, לקבל יותר סשכר ולא להתקל בבעיות משמעת. והציעו לה את זה. פעמיים. אבל לא! היא רכזת בבית הספר והיא לא רוצה לעזוב באמצע השנה. עזבו את זה.. כבר נמאס לי מהשביתה הזאת. אני רוצה לחזור לבית הספר, לחברות שלי, למזגן, לברד, לאריק וטטו אוכלי השטיחים האלה וסתם לצאת מהבית. המאבק של המורים מוצדק אבל יש גבול. אחרי השביתה יהיה עומס של מבחנים שהיו אמורים להיות בשביתה, ובקושי למדנו אז יהיה ממש ממש עומס. בגיטרה אני מתקדמת כמו לאידעת מה.. אני לומדת בקושי 3 חודשים (ממש עוד מעט זה יהיה 3^^) ואני כבר מנגנת ברמה ממש גבוה, כבר ניגנתי את אוקטובר של אוונסנס^^ נמ.. אז.. נתראה בפוסט הבקושי-פוסט-מרוב-שהוא-קצר הבא.

שיהיה יום שוקולדי^^

ריקה-רוז 3>

המצב דווקא די השתפר מהפוסט האחרון.. קרו דברים שלא חלמתי שיקרו..

אבל עם כל הטוב שבהם, הם השאירו אותי מבולבלת מאי פעם. וזה רק מתגבר מרגע לרגע. איך הייתי רוצה לעצום עיניים ולהכנס לעולם שבו הכל מסתדר איך שאני רוצה..

נמ.. אין לי הרבה מה לכתוב, טאני יודעת שאם אני אתחיל להפציץ אתם לא תקראו ולא תגיבו. מנסיון. לאנשים אין כוח למגילות :\

טוב אז.. נתראה בפוסט הבא..

שיהיה לכם יום שוקולדי 3>

הכוונה בכותרת היא לפוסטים הקודמים, אתם זוכרים? שהוצאתי לכם את הנשמה מרוב שהתלוננתי P: אז אני הולכת לעשות את זה שוב..

פאק. כמה שלא רציתי שההרגשה הזאת תחזור אלי היא חזרה. פעמיים. פעמיים באותו זמן. למה הכל חייב להיות כלכך מבלבל? ובדיוק שהכל נראה טוב יותר, זה נהיה רק יותר גרוע. תמיד אומרים לי שהכל יהיה טוב יותר, אבל זה לא תמיד ככה. תמיד יהיה משהו טוב שיבוא אחריו משהו רע. בדיוק כשנדמה לך שאתה רוצה משהו אחד, יבוא משהו אחר. וכשתחשוב שאתה רוצה את המשהו הזה, יבוא עוד משהו. וככה אתה תתבלבל עד שתרצה למות.

הבעיה שלי לא נובעת רק מבלבול, זה שכל פעם שאין לי מה להגיד או שאני משועממת, אני אומרת דברים כלכך מטומטמים, אבל ממש מטומטמים. ולא רק זה, אני אומרת אותם לאנשים הלא נכונים, ככה שאני יכולה לחשוף את כל הסודות שלי ושאי פעם היו לי בלי למצמץ בכלל.

גיליתי שלא משנה כמה אני אומרת שאני רוצה למות, אני לא העשה את זה. בגלל שאין לי את האומץ. וזה רק מעציב אותי עוד יותר. אבל מה כלכך רע לי? אני במקיף חדש, יש לי מלא חברים, השתנתי, ככה שאני אוהבת את עצמי. אני משקיעה בעצמי יותר, מטפחת את עצמי, יוצאת יותר. כנראה שלא משנה כמה ירוק הדשא שלנו, הדשא של השכן תמיד יהיה ירוק יותר. אני אוהבת ירוק. זה צבע יפה. צבע של שלווה, של רוגע, של טבע. אפשר לאמר שירוק זה הצבע האהוב עלי.

(גאד כמה שאני לא קשורה לעולם)

אני בוהה בחלל החדר במבט ריקני. כמה שהעולם הזה שטחי. החברה כיום מאלצת את כולנו להיות משהו שאנחנו לא, ומבלבלת אותנו עוד יותר. מה שהכי רע, זה שאני מרגישה שאין לי את הזכות להיות עצובה. בגלל שיש לי כלכך הרבה ולאחרים אין. אבל אז אני נזכרת.. שלכולם יש את הזכות להיות עצובים, ואני מרגישה רק רע יותר בגלל שאני חושבת ככה. העצב הוא מעגל אין סופי שמסתובב פנימה. וסוחף את כולנו איתו. גאד, כמה שהשמחה היא רגעית.

אחרי הכל, אני יודעת שהשגתי כל מה שקיוויתי להשיג החל מכיתה ו'. ה-כ-ל. אבל עכשיו הבנתי, שרציתי את כל הדברים הלא נכונים. עכשיו אני מבינה שאני לא רוצה מישהו שיאהב אותי, אני רוצה מישהו שאני אוהב אותו והוא יאהב אותי בחזרה. קשר שבנוי על אמון ואהבה, קשר חזק. ואני רוצה לגדול ולהיות משהו, לעבוד בעבודה טובה ולהרוויח מספיק כסף כדי לחיות חיים בריאים ושלא יהיה חסר לי כלום. ואני רוצה משפחה שתתמוך בי. ואני רוצה הרפתקאות.

(אני יודעת שאני נשמעת כמו ילדה מאוהבת בת 12, אבל פאק. נמאס לי לחיות בתוך מסגרת. אני רוצה משהו חדש. לאף אחד לא הזיק קצת אנדרנלין בדם)

אבל בעצם..זה מה שהרוב רוצים. וזה מה שמועט ישיגו. אני לא יודעת אם אני אשיג את זה, אבל אני בהחלט הולכת לעשות כל מה שאני יכולה כדי להשיג את המטרה. בנתיים, אני רק רוצה קצת פחות בלבול בחיים.

שיהיה לכם יום שוקולדי,

                            ריקה-רוז 3>

כלכך הרבה זמן לא עידכנתי (פוסט נורמלי)^^"

ממ.. שגיא הוא האוני-סאן שלי עכשיו^^

והתקדמתי מאוד בלימודי הגיטרה שלי D:

הבצפר החדש ממש ממש טוב יחסית לישן, למרות שאנחנו מסיימים ב-4 כמעט כל יום.

החדר שלי עדיין מבולגן ><

ומיום ליום אני נעשית יותר ויותר מבולבלת..

ביום שישי כנראה הרביעיה הולכת לאכול פיצה, ממש כמו פעם. במקיף ט' הייתה לנו מסורת, פעם בחודש הולכים לפיצה. זה לא הסתדר כלכך כל חודש, אבל עדיין היינו הולכות יחסית הרבה. אז ביום שישי אנחנו הולכות שוב =] או לא יהיה קר מדי אז אולי נלך לים.. שזה עלה לי לראש עכשיו, >< אבל אני יודעת שהן אוהבות את זה^^ (ללכת לים אני מתכוונת)

ביום חמישי שיעור פרטי.. במתמטיקה 0_0

היום כנראה כלום, אבל אני נוסעת לסבתא שלי.. בערב ><.. חג.. נמ..

השנתיים האחרונות מלאות בידידי ילדות שלא ראיתי מזמן מזמן. סער, זה שהייתי רואה איתו קופיקו כשהייתי בת 3, לומד שעה אחרי גיטרה. נמ.. כאילו.. אני לומדת מ6 עד 7 והוא למד מ7 עד 8.

למרות שהפוסט של היום גם היה קצר, אין לי עוד על מה לעדכן ><

חוץ מזה ששגיא ואריק הם ממש ממש ממש שמנים.

שיהיה לכם יום שוקולדי :]

3>