חלמתי שהיתעוררתי לאשליה :)

טוב, זה לא ממש לעזור לחלשים,  כי הם לא חלשים. 

הם ממש לא חלשים. 

הכוונה יותר , שיש להם אולי באופי, אולי בהתנהגות משהו שגורם להם להיו פחות, בפני אחרים, או בפני עצמם. 

ונחשו מי זאת שרצה להיות שם, כן, אני. 

מה זאת אומרת? 

אני לא יודעת איך בדיוק להסביר אז אתחיל בדוגמא למה שקרה לי :

בקורס הפסיכומטרי השני שעשיתי, היתה בחורה שישבה לידי בכיתה, חמודה לאללה. 

וקלטתי שיש לה חוסר ביטחון עצמי,  בעיקר בסביבת אחותה "היותר מוצלחת" שלמדה איתנו גם. 

כמובן שלדעתי הבחורה החמודה שעליה הסיפור היא יותר מוצלחת. 

אז ככה, זאת היתה דעתי, בנוגע לחוסר הבטחון שלה, אבל לאחר שלושה שבועות כאשר נפתחה אליי גיליתי שזו האמת. 

ומכל הלב רציתי להיות שם בשבילה לתת לה בטחון, לסימולציות,  ללימודים, למראה החיצוני,  לתכונות אופי

ובקיצור לגרום לה להרגיש יותר בטוחה בעצמה (ודרך אגב נכון לאז הצלחתי, כך לפחות נדמה לי).

אתם מבינים?

לפעמים אני יכולה לשים את עצמי בצד, לדחות מטלה בשביל להיות שם לשיחת עידוד\דחיפה למישהו. 

ותמיד אני אומרת לעצמי, "דיי, אל תיהי שם בשביל אחרים, תיהי פה בשביל עצמך נטו" בעיקר עכשיו בלימודי התואר זה סופר חשוב.

ושוב אני מוצאת את עצמי בסיטואציה דומה, רק שהפעם אני גם בדילמה האם זה טוב לי. 

האם זה טוב לי מבחינה חברתית.

אני התחלתי ללמוד שבוע מאוחר יותר מכולם, ועוד שבוע היתי שוקיסטית מאוד . 

ופספסתי את כל ההתחברויות לפני, ואני מנסה בכל הכוח להתחבר לאנשים, אני לא אחת שישי לה בעיות התחברות בדרך כלל.  אך הפעם אני מתקשה. 

ובכיתה יש לנו בחור שהוא חלש חברתית,  מאוד.

רוב הסנובים מתאלמים ממנו או מעירים לו הערות בלי לחשוב פעמיים.

ואני חושבת, כי היתי בסיטואציה הזאת שאתה לא מתחבר לאף אחד, וזה המצב הכי קשה שעמדתי בו בחיי. 

לא יכולה לתת לו להריגש לבד. אז אני שם.

יש לו משהו מעצבן בדיבור (מאוד מעצבן! ולכן הוא דחוי, הוא מתפרץ,  לא מבין תמיד מה שאומרים, וכמו שמישהו אמר, הפילו אותו על הראש בילדות - בצחוק) . וגם הוא הולך מהר כזה,  זז מהר כזה,  ועוף מוזר בקיצר ,אבל בהתכתבות הוא בסדר  (כי שם הוא לא יכול לדבר כשאני מדברת). 

ביום שבת הוא סיפר לי שהוא יצא מהקבוצה הכיתית של הוואטסאפ (אני לא שם),  שאלתי למה, והוא ענה שאף אחד לא התייחס אליו, והוא תמיד עונה לכולם. אז דיברתי איתו על זה קצת וכמובן שהערתי לו על התנהגותו שכנירא הובילה לזה. בסוף השיחה הוא אמר "תודה שהיית אוזן קשבת" . 

היום שוב דיבר איתי על משהו, ביקשר שאעזור לו להגיש עבודה, ניסיתי להתחמק, בחוסר הצלחה כי אין לי לב פשוט. ובאופן כללי התכתבנו עוד קצת

ואז הוא אמר לי : "איזה כיף שאת ידידה טובה" .

אני חושבת שברגע זה לא אוכל כלכך להתחמק מאינטרקציה איתו בעתיד.

למי יש לב?

אבל אני פוחדת שזה יקטול אותי חברתית בכיתה מלאת הסנובים שלנו שאני כלכך מנסה להשתלב שם. 

ואני בדילמה קשה.

מה דעתכם?

אני מריגשה שאני יכולה להתרכז טוב יותר ולהיות מפוקסת יותר באור יום. 
מרגישה שאיך שבא החושך נגמר לי היום. 

אבל זה לא נכון,  השעה רק חמש בערב, ובכל זאת זה משפיעה עליי. 

זה שכבר חושך בחוץ .

עכשיו אני צריכה יותר מאמצים להתרכז בלימודים.

וגם החושך הזה לבד בגלל השתיקה שלנו עושה אותי בודדה. 

ביינתים להת' זזה לעוד מאמר בכוחות קפה ומרקר.

אני גרה ממש קרוב אליו.

אני אוהבת ללכת לשם, סתם לשבת בכניסה עם הנוף,

או להסתכל כמה דקות על העצים, ולחזור הבית.  

אתמול בבוקר היתי שם.

תראו איזה יפה: