חודש פרבואר היה מין סגירה של תקופה.
היו בו המון התחלות- של דברים טובים (הרכב חדש), דברים רעים (אהבה שלא יכולה להתממש), דברים שבסופו של דבר ישאו תוצאות חיוביות(גשר) וחלטות "גורליות" ל3 השנים הבאות (בחירת מגמות בתיכון).
הייתה ההופעה שבה התחיל סיפור האהבה הדפוק שלי.
למה תמיד זה "אהבה אסורה", "אהבה בלתי אפשרית" ושטויות כאלו?!?! באיחת מה זה הוליווד!?!?!
אפילו שם זה לא כל כך דרמתי כמו אצלנו.
למה זה לא יכול להיות פשוט? שני אנשים, יחד.
קשה?...
מאוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ככל שאני חושבת על זה יותר אני מבינה כמה שזה שטותי.
ולמרות שאני מבינה כזה זה שטותי אני רוצה בזה.
הרי כל אחר רוצה מישהו שלו. להרגיש שיש מישהו ששייך לך ואתה לו, שדואג לך ואתה לו.
רוצה מגע, חיבוק, נשיקה. הרי זה מטבע האדם.
תסכימו איתי שכיף להרגיש נאהב, להרגיש שאתה לא לבד, יש לך בן זוג.
אתם רבים, אתם מתווכחים, אתם חושבים. אבל אתם "אתם", ביחד, זוג, שני אנשים.
אדם שמעולם לא היה במערכת יחסים הוא אדם אומלל במידה מסויימת. הוא אדם שבאופן כל שהוא לא חווה חיים, לא יצר חיים.
אני מכירה מישהיא בת 35, מעולם לא נגעו בה. מעולם לא נישקו אותה, מעלום לא אמרו לה "אני אוהב אותך" מבלי להתכוון ל "את בן אדם מדהים. את כמו אחותי!!" (סטייל "רק ידידים")
אני מרחמת עלי ומקווה בשבילה שתמצא לעצמה מישהו- ומהר!
וכמובן.. גם מקווה למצוא מישו^^.
טוב אני מפסיקה לשקוע ברחמים עצמיייייים ומתחילה להנות!!!
ד"א אני כניראה לוקחת מגמת מוסיקה (דאא) ומגמת אומנות:O
ניראה לי יהיה כיף! אין סיבה שלא=.
אח שלי (26) אומר שאני ילדה, אני צריכה להנות כל הזמן!! או לפחות ברובו(:
צ-ו-ד-ק!!
מחר כניראה יוצאת לחממה.. פעם ראשונה!!!
מקווה שיהיה נחמד! אם לא גם טובXD
ובכן... שיהיה לכם
פורים שמח!!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
